"ואהבת לרעך כמוך" ויקרא י"ט
(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:
(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'
ואהבת לרעך כמוך - רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה.(ספרא קדושים ב ד"ה פרק ד )
כל לומד תורה מכיר במצוות " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ " כאחד משיאי התורה. אך דא עקא: כיצד ניתן לבצעה ?
נמנה מספר קשיים:
א. "וְאָהַבְתָּ" - האם ניתן לצוות אדם לאהוב אדם אחר?! [1]
ב. "לְרֵעֲךָ" - את כ ו ו ו ל ם אני צריך לאהוב?! גם את אלה שבכלל אינני מכיר? איך אפשר?
ג. "כָּמוֹךָ" - אהבה בעוצמה הגבוהה ביותר! איך אפשר לקיים מצוה כזאת ?
לכן אין זה פלא שבמשך הדורות פירשו את המצוה כך: 'דעלך סני לחברך לא תעביד' (בבלי שבת לא) [=מה ששנוא עליך –לא תעשה לחברך], וכך הסיטו את המשמעות מתחום הרגשות העמום לתחום המעשים, שהוא ברור יותר.
יש לשים לב שלא נאמר 'ואהבת את', אלא 'ואהבת ל'. שינוי מילית היחס הופכת את האוביקט ממושא ישיר למושא עקיף.וכך משנה את משמעות הבטוי. וכן אינו דומה 'השולח את פלוני' ל'שולח אל פלוני', או 'המדבר אל פלוני', איננו כמי ש'מדבר על פלוני', או 'מדבר בפלוני'. וכן כאשר בני ישראל נקהלו אל משה הם מצייתים לו, אבל כאשר הם נקהלו על משה,הם מפגינים נגדו.
אם נבחן היטב את הביטוי 'ואהבת ל..'. נגלה שפרושו: התייחס לזולתך כשווה לך. אל תתנשא מעליו.
כך גם בשלושה מקומות בתנ"ך בהם מופיע הצרוף "לאהוב ל...". נבחן אותם:
א - ויקרא פרק יט
(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
כיון שאנשים עלולים לחוש בהתנשאות אל אדם מעם אחר, מזהירה התורה שיש לכבד אותו כמו את כל אזרח אחר. זכויות הגר יהיו שוות לזכויות כל אחד ואחד "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר". רעיון זה חוזר מספר פעמים בתורה. [2]
כך יש גם להבין את דברי התנאים בספרא:
"ואהבת לרעך כמוך" - רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם", זה כלל גדול מזה. (בראשית פרק ה א' )
ספרא קדושים פרשה ב ד"ה פרק ד
כוונת בן עזאי להמשך הפסוק: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ".
שני התנאים מסכימים שיש להתייחס לכל אדם כשווה לך, אלא שהם חלוקים מאיזה פסוק יש ללמוד זאת.
ב - דברי הימים ב פרק יט
(א) וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם.
(ב) וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט:
הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב?! וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'.
לשאלת אחאב מלך ישראל: "הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד?"
ענה יהושפט מלך יהודה:
"וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ."
(מלכים א פרק כב [=דברי הימים ב' יח ג])
באמירה זאת הכריז יהושפט שהוא רואה באחאב אדם השווה לו והם פועלים כשני שותפים מלאים. יהוא הנביא מכנה זאת בכעס: "וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב?!" הוא טוען שאחאב הוא שונא ה' שהרי איזבל אשתו הרחיבה מאד את עבודת הבעל בישראל, הרגה את נביאי ה' וכלכלה ארבע מאות נביאי הבעל.עליו נאמר:
(כה) רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:
(כו) וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מלכים א פרק כא
ג - מלכים א פרק ה
(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ
כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:
דוד כבש את כל השטח ממזרח לים התיכון (שמואל ב' פרק ח'), פרט לעיר צור ששכנה על אי במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף[3] ולכן חירם לא היה וסל הכפוף לו אלא היה מלך שווה במעמדו לדוד, ומכאן הניסוח בפסוק "אוהב ל ".
סיכום
מהפסוקים שנבדקו עולה שהבטוי "אהב ל.." עוסק בתחום הרגשות אשר כמובן יש להן גם השפעה במעשים אשר ייעשו ,או לא ייעשו כלפי כל אדם באשר הוא אדם.לכן כסכום החלק הראשון של "קדושים תהיו" דורשת התורה מאיתנו להתייחס אל הזולת כאדם השווה לנו במעמדו ובזכויותיו. "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" אינו הניגוד של "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" שבתחילת הפסוק הקודם,אלא מצוה כוללת אשר ביסודה ההנחה שאדם המתייחס לכל אדם כשווה לו ממילא לא יעלה על דעתו לעשות לו כל רע.השאיפה להגיע לרמה אנושית זאת היא בבחינת מימוש הצו שבראש הפרשה:
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
[1] אמנם "ואהבת את ה' אלקיך" ניתן לבצע, כי כל אחד יכול לצייר לעצמו את הקב"ה כמי שהוא מסוגל לייחס אליו רגשות אהבה.
[3] בשל נתוניה הטבעייםהיתה העיר צור קשה לכבוש. נבוכדנצר צר עליה זמן רב ולא יכול לה. (יחזקאל כט, יח) "בֶּן אָדָם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדֹלָה אֶל צֹר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ." אלכסנדר מוקדון בנה מזח המחבר עד היום את העיר לחוף וכך הצליח לכבשה.
