האם מעמד הר סיני – שמות פרק יט - התקיים כמתוכנן ?

האם מעמד הר סיני – שמות פרק יט - התקיים כמתוכנן ?

בפתיחת ספור מעמד הר סיני מטיל ה' על משה לבקש מהעם את תגובתם לשני נושאים.

הראשון - הצעה לברית עם ה';

...וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.

משה מוסר את דברי ה' לזקנים ודרכם מקבל את תשובת העם:

(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ

כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':

בזה תם הסבב הראשון ומיד נפתח הסבב השני:

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן

בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ

וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם

וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':

ומה הייתה תשובת העם ? –יש להניח שביקשו דבר מה. אחרת היה נאמר ,כמו קודם, " כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה".והקורא תמה מדוע לא נזכרת בקשתם.

במדרש [מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ב ] מובאות תשובות העם על ידי רֶבי

הנראות הזויות,אבל מיד נראה שאכן הוא קולע לפשט.וכך מתמצת אותן רש"י :

תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:

התכנית של ה' הייתה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן - כמו שיתואר פעמים רבות בזמן המסע במדבר.עמוד הענן יהווה את הקשר בין ה' למשה.אבל בתגובה לבקשת העם יתרחשו תופעות שלא היו ולא יהיו כדוגמתן:

(טז) ... וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

(יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ

מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ

וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן

וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד:

המראה מלווה בקול מחריש אזניים:

וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד

וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:

וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד

מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:

כדי שהעם יחווה את התגלות ה' במראה ובקול,יש צורך בשני מסכים;

מסך ויזואלי לעין - עשן סמיך מאד.

ומסך אודיאלי לאוזן - קֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד.

בני ישראל יראו - ולא יראו, ישמעו - ולא ישמעו.

.

ביד רועדת אני נגש לכתוב את השורות הבאות.חז"ל לא העיזו לומר שהעם כנראה בקש דבר נוסף.ואני בהיסוס רב מנסה לרמוז למה שהתורה וחז"ל נסו להסתיר.

מה ניתן להסיק מהאזהרות החמורות:

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:

(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה

אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה ...

הגדר החשמלית לא הומצאה עדיין ...

לנו היום קשה להבין את הצורך להמחשה.אבל צריך לזכור בני ישראל ראו במצרים פסלים מרשימים בגדלם ובצורתם והם ידעו שכך מקובל בעולם.זאת הדרך היחידה לקשר עם האלים.והנה בא משה ומנסה לחדש שני חידושים

- רק א-ל אחד יש בעולם,

- והוא רחוק מכל הגשמה¹.

התגלות ה' לא הייתה בתחילתה כפי שאכן תוכנן "בעב הענן",אבל לאחר זמן קצר של החוויה העוצמתית העם נבהל ונרתע.

שמות פרק כ

(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן

וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.

(טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה :

דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה

וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת.

דברי ה' מתחילת הדברות

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ ..."

ועד

"...וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי"

נאמרו בגוף ראשון

ובהמשך בגוף שלישי "...כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא".

כך מסבירה התורה באיזה שלב של עשרת הדברות דרש העם "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה"

כך בסופו של דבר התקיימה התכנית המקורית של ה' :

בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ

וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם

1 מעניין שעמוד האש ועמוד הענן ניתנים לראיה,אך לא למישוש,ואין להם צורה מוגדרת.

חטא משה ואהרון במדבר כ' א- יג

חטא משה ואהרון במדבר כ' א- יג

נסיונות רבים הועלו כדי להסביר את חטא משה ואהרון. [ראה שד"ל על האתר].לאחרונה יש המנסים לקשור את האירוע לשנת הארבעים במדבר.אך התורה מציינת דווקא את החודש ולא את השנה,ולכן לשיטתם העיקר חסר מן הספר.

בעיה קשה מתעוררת בקריאת הפרשיה מתחילתה ובמיוחד בסופה;

נגד מי מכוונת תלונת העם במי מריבת קדש ?

לכאורה,נגד משה ואהרון.

חמישה היגדים מפורשים מוכיחים זאת ללא כל ספק.

א – וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

ב- וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה ... [השורש ר.י.ב. מופיע רק בתלונות על המים כאן ובשמות יז ]

ג- וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:

ד- וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה,

לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת - כלומר אינכם יכולים להביאנו אל הארץ המובטחת.

ה - וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

רק בתלונה זאת נאמר שמשה ואהרון נכנסו לאהל מועד "מפני הקהל". לכן צודק אב"ע באמרו: 'כדמות בורחים'. נזכיר שבתלונה אחרת על מחסור במים נאמר:

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: שמות פרק יז, ד. ואכן העדר מים במדבר גורם לתסכול אגרסיבי ביותר.

על החמישה הנ"ל מוסיף העם שתי "הצהרות נאמנות" לה'.

"וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'" [הכוונה לנאמר בסוף פרק יז]

"וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה'..."

במלים אחרות :אין לנו דבר נגד הקב"ה. רק אתם - משה ואהרון - נושאים באחריות לאסון הכבד המאיים עלינו במדבר.

אבל במלים האחרונות של הפרשיה מתהפכת התמונה.

(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'...

כיצד נוכל להבין זאת ? עם מי,אפוא, רבו בני ישראל ? מדוע התורה מפרטת מאד את המריבה עם משה ואהרון ובסוף ,כבדרך אגב,משנה את יעד המריבה של העם ?

העם כבר למד בתלונות הקודמות שתלונה ישירה נגד ה' נענית בעונש מידי.כגון,

במדבר פרק יא (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

כדי להימנע מתגובת ה' הם מסתירים את יעד התלונה;כביכול, רק שני המנהיגים האנושיים אשמים במחדל הקשה, אך למעשה הם יודעים שהם רק שליחים של ה'.

משה מודע ל"הצגה" זאת.כך אמר לקרח:

לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי [תלונו] תַלִּינוּ עָלָיו: [במדבר פרק טז (יא)]

וכן לדתן ואבירם:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:

... (ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' ... וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. [שם (כח)]

ארבע ההוראות של ה' ליציאה מהסבך נועדו גם להקדיש את ה' וגם להחזיר למנהיגים את יוקרתם.

א - קַח אֶת הַמַּטֶּה

ב-וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו

ג - וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע

ד - וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:

בבצוע של הוראות אלו רק על הראשונה נאמר:

(ט) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ". מכאן שבשלושת האחרות לא מלאו משה ואהרון אחר דברי ה',כפי שנראה להלן.

ברור ש "הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'" הוא מטה אהרון הנזכר בפרק י"ז שקדם לשני הפרקים ההלכתיים י"ח- י"ט המפרידים ביניהם.ושם נאמר:

(כה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:

וכן נאמר [שם פס' כ] " וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם" .כמו שבעצם קורה עכשיו.

ואם היו משה ואהרון מדברים אל הסלע " לְעֵינֵיהֶם ", היה הסלע 'נותן מימיו',היה שם שמים מתקדש. ועל ידי שתי פעולות של משה – "וְהוֹצֵאתָ" "וְהִשְׁקִיתָ" - כלומר ארגון העם הצמא בסדרי הגישה אל המים ,היה העם מתרשם מחדש במנהיגותו של משה.

התורה אינה חוסכת במלים כדי שהקורא יזדהה עם המצוקה של משה ואהרון המשוכנעים שתלונת העם היא רק נגדם ולכן אינם מבצעים את ההוראה השניה – " וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" – כפי שציוה ה'.השינוי איננו רק בהכאה במקום הדבור,אלא נרחב יותר.

ה' ציוה להקהיל את "הָעֵדָה".עליה נאמר:

"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן ".העדה הצמאה למים ממורמרת בעמקי לבה על ה',אך את תסכולם הם מוציאים על משה ואהרון.לכן מצווה ה' להקהיל אותה כדי שבהוצאה הנסית של המים תשוב להכיר בכוחו של ה'.

הדבור אל הסלע "לְעֵינֵיהֶם",- ולא ישירות אליהם - נועד,אפוא,לחשוף את העמדת הפנים שבין תלונתם הגלויה לזאת הנסתרת.כך משה ואהרון ידברו אל הסלע,כאשר ברור שהכוונה היא שהעם ישמע.

ה' העדה

העדה משה משה הסלע

(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע

משה ואהרון מקהילים את "הקהל" –ולא את "העדה"-,את אותו קהל שהבריח אותם אל אהל מועד.את הבריונים הצועדים בקדמת ההפגנה.הם מביאים אותם אֶל פְּנֵי הַסָּלַע,כלומר סמוך למקום הנביעה כדי שיוכלו לראות שהם-הם המוציאים את המים.[סמוך למקום הנביעה אין אפשרות להביא אנשים רבים]

הפניה הזועפת והשאלה הרטורית " שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" נועדו להעצים את מחולל הנס.גם "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ" [שלא נאמר בהוצאת המים ב"מי מריבה" (שמות יז)] מגדיל את חלקו של משה ומשווה אותו לבצוע מכות מצרים ובמיוחד לבקיעת ים סוף (שם יד טז).

וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם – אף לא פעם אחת הוצרך משה להכפיל את הסימן לתחילת הנס.אין זאת

אלא שבהכאה הראשונה לא יצאו מים [רש"י על אתר]. משה היה צריך להבין שעליו לחזור להוראות ה' במדויק.משה אינו שועה לאזהרת ה' ומכה פעם נוספת.

"וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" -בניגוד לתכנית המקורית "וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם".ה' מונע ממנו לצבור יותר קרדיט על ידי הפעולות של "והוצאת" "והשקית" שהיו בתכנון המקורי.

(יב) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הגדרה זאת של המעשה תואמת את המתואר לעיל.ה' רואה ללבב ואילו לאדם אין אלא רק מה שעיניו רואות.יחד עם התאור המפורט של התלונה בה אנו מזדהים עם התמונה הנקלטת בעיני משה ואהרון,הם אבדו את אמון ה' בהמשך הובלת העם לארץ.

האשמת העם שהם הונו אותם ולא הביאום ל"מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן ".ורצונם העז להוכיח שיש להם היכולת להנהיג את העם לארץ גורר את תגובת ה' ;

"לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם."

הפסוק הסוגר את הפרשיה

הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם

מלמדנו פעם נוספת :

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' [משלי פרק כא ל]

...וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם [ישעיהו פרק מ ח]

מה בין אליהו לאלישע תלמידו ?

מה בין אליהו לאלישע תלמידו ?

מה גרם לאלישע למנות את חזאל ויהוא למלכים ?

המאבק בהחדרת האל בעל

שתי תקופות של נביאים ידועות בתנ"ך; "הנביאים המנהיגים"- משה, דבורה ושמואל ו"נביאי הספר" -ישעיהו,ירמיהו וכו'.ביניהם ניצבים שני נביאים - אליהו ואלישע - השונים מכל השאר. אינם נושאים נאומים, מרבים בנסים,מדריכים קבוצות של "בני נביאים" ומתמודדים בחריפות עם מלכי ישראל עד שכפשע בינם לבין המוות. גם התופעה של נביא המצטווה למנות נביא תחתיו אינה מוכרת במקרא. התפקיד שנועד להם ממוקד ביותר;מלחמת חרמה במלכי בית אחאב ההופכים את העבודה לאל בעל לדת הממלכה. יוזמתה של איזבל בהביאה מצידון כשמונה מאות נביאי בעל ואשרה;

...נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים

וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל: [מלכים א פרק יח]

ובהריגת נביאי ה' והריסת מזבחותיו.

אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ

וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב [שם פרק יט ]

הבעל נחשב כאל הגשם¹.והיו מבנ"י שהתפתו לעבוד גם לה' וגם לבעל,כדברי אליהו בהר הכרמל:

עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים

אִם ה' הָאֱלֹהִים - לְכוּ אַחֲרָיו

וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא ולא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר: [שם י"ח כא]

בהשפעת נביאי השקר של איזבל נסחפה כמעט כל ממלכת שומרון לסוג זה של "עבודה בשיתוף".

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים

כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל

וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ: [שם י"ט יח]

דרכו של אליהו במאבק וכשלונו.

ראשית דברי אליהו הם :

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב

חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו

אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר

כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: [שם יז א]

לאחר שלוש שנות בצורת רצופות ו מ י ד לאחר הריגת נביאי הבעל בכרמל חזר הגשם.

וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה

וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ

וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל

וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה:[שם פס' מה]

יש להניח שסבור היה אליהו שבזה ניחתה מכה ניצחת על עבודת הבעל ובמיוחד לאחר הכרזת העם:

וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם

וַיֹּאמְרוּ: ה' הוּא הָאֱלֹהִים !! ה' הוּא הָאֱלֹהִים!! ² [שם לט]

אך הייתה זאת התלהבות זמנית ,כי כבר למחרת התברר לו שעליו לברוח ממלכת שומרון.הוא מתוסכל עד כדי מאיסה בחייו.

וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד

וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת

וַיֹּאמֶר: רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי [שם פרק יט ד ]

שגויה הייתה הנחתו שניתן היה לשנות עיקרי אמונה דתית באבחת חרב אחת.

בדיוק בנקודה זאת ינסה אלישע ללכת בדרך שונה;לא נס אחד – גדול ומרשים ככל שיהיה - יגרום להפסקת עבודת הבעל,אלא סדרה ארוכה של מעשי מופת "קטנים" אשר יתנהלו לאורך מספר שנים.

סירוב אליהו להריגת עובדי הבעל

אליהו לא נשמע להוראות ה' למנות את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל [שם פרק יט].יש להניח שלא הסכים לקחת חלק פעיל במהלכים שיביאו לאסון גדול -כמעט הכחדה - על ממלכת ישראל³ .

וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא

וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים...⁴ [שם יח]

אפילו את אלישע הוא לא מינה לנביא תחתיו. אלישע בקש :

...וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי.

כלומר,מנה אותי לבכיר מ"בני הנביאים",כמו שהבכור יורש את אביו. ⁵

ותשובת אליהו הייתה:

וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן,

וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה: [מלכים ב' פרק ב' ט-י]

רק לאחר שאלישע חצה את הירדן בגלימת אליהו,מכריזים בני הנביאים:

וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ

נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה ⁶ [שם פס' טו]

אלישע הבין שנס אחד גם יהיה גדול ומרשים תועלתו מוגבלת לזמן קצר בלבד והצורך בגשם יחזיר את העם לעבודה בשתוף.לכן הולך הוא בארץ לארכה ורחבה ובכל מקום מביא עזר לכל דכפין.מִבֵּין כל מעשי הנסים שלו נעסוק בשניים בלבד .וזאת על מנת לדון בשאלה :מדוע בשלב מסוים חדל מכך ונפנה למשוח שני אישים למלכים על ארם ועל ישראל,אותם שניים שנצטווה אליהו להמליך ?

יחס אלישע ליהורם מלך ישראל;מאויב לאוהב.

כבר בתחילת דרכו כנביא הצהיר אלישע מה היא מטרת שליחותו.וכך נשבע באזני יהורם בן אחאב המתחנן לישועה:

(יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

מַה לִּי וָלָךְ ?!

לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ !!

וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

אַל, כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע

אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ [שם ג' יג- יד]

הנביאים הם נביאי הבעל שאליהו נלחם בהם. ומכריז בזה אלישע -שיהושפט כינה אותו באותו מעמד : אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ [שם יא]- שהוא מקדש מאבק בלתי מתפשר במלך הממשיך את עבודת הבעל.

כמו שאליהו ואלישע נמנעו מלהיכנס לבית אל⁷,כך נמנע גם אלישע מלבקר ביזרעאל ,ארמון החורף של מלכי ישראל.הוא מרבה לבקר בעיר שונם השוכנת כשמונה ק"מ צפונית לה.

אבל לאחר שראה אלישע שיהורם אינו מתכוון לחדול מעבודת הבעל,הוא מנסה דרך שונה.

הוא יהיה לו לעזר כדי שיקנה את אמונו בו כנביא ה'.ואולי יבין בזה יהורם את אפסותם של נביאי הבעל וישלחם מגבול ישראל. נערה קטנה מארץ ישראל יודעת שיש נביא בישראל המרפא מצרעת[שם ה' ב] ואילו מלך ישראל לא שמע עליו.אלישע מבין ששמעם של מעשיו המופלאים לא הגיע אל המלך.ולכן ישנה את יחסו אליו.במקום לשלוח אותו באירוניה מושחזת אל נביאי הבעל,הוא יגלה לו ש "יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל ".

ולכן כאשר יהורם נואש ואובד עצות מול פנייתו של מלך ארם,

... וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר

לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ

יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל [שם ה' ח]

לאחר מכן הוא מזהיר את יהורם מפני מארבים שטומן לו צבא ארם. מערך מודיעין גדול לא יספק אינפורמציה כמו זאת שבפי הנביא

(ט) וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים:

(י) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים והזהירה וְהִזְהִירוֹ וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם: [שם פרק ו ט-י]

במעשה המופת השלישי אלישע מוכיח למלך ישראל את יכולתו המבצעית.יש בכוחו ,כמובן באמצעות "ידו הארוכה" של ה', להשתלט על גדוד ארמי,לקחתו בשבי ולהביאו לפני יהורם לשומרון.

חילופי הדברים שביניהם מעידים שהיחסים בין הנביא והמלך הולכים ומשתפרים.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם

הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי ?

וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּם. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה ?

שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם

וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם

וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: [שם ו כא- כג]

מעשי הנסים של אלישע מגיעים לשיאם במצור הקשה מאד של ארם על שומרון.הרעב בעיר מגיע עד ל :

וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ... [דברים כח נג]

רק כאשר סבלנותו של המלך פוקעת,כי הוא יודע שיש בכוחו הנבואי של אלישע להסיר את המצור.אלישע יודע שככל שהרעב יהיה גדול יותר,כך תועצם השפעת השבירה הנסית של המצור.תקוותו שבכך יכירו כולם בה' ויבערו את הבעל מקרבם.

מיד לאחר ההצלה המפתיעה של שומרון,מבקש המלך מגחזי נערו של אלישע

... סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:

"הַגְּדֹלוֹת" הם מעשי הנסים.[משמעות המילה "נס" במקרא היא תורן,דגל⁸.]

החיאת הילד של השונמית היה ידוע רק לגחזי⁹ ולאם הילד.המלך היה מופתע מאד כאשר שמע עליו.כנראה שהיה קשה לו להאמין בכך.ועתה 'נס בתוך נס' ;

(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת

וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ¹⁰

וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:

(ו) וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ .

גם דרכו של אלישע נכשלה

אחרי שהתרשם המלך מכל "הגדולות" של אלישע,מה ציפה אלישע שהוא יעשה ?- סוף-סוף יכרית את עבודת הבעל.אבל כדי שנבין שהוא לא מתכוון לכך,נמסר לנו שהוא הורה לתקן את העוול שנעשה לשונמית ותו לא.

וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר

הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה

מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה:[שם]

אלישע מבין שאין טעם להמשיך בדרך בה נקט עד עתה ואין מנוס מלקיים את צו ה' לאליהו בחורב.ולכן מיד הלך לדמשק כדי לגרום לחזאל להפוך למלך ארם.אנו למדים על הקושי הגדול של אלישע לבצע משימה זאת בצרוף של שלושה היגדים נוקבים שאין כדוגמתו במקרא:

וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו

וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ

וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים: [שם פס' יא]

הכתוב הולך ומפרט את הסבה לבכי:

...וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה;

מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ

וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג

וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ

וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ: [שם יב]

במלים אלו מוסבר לנו מדוע אליהו לא התכוון לציית לדבר ה' על משיחת שלושת האישים שמטרתו היא ,כאמור לעיל,...וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים..

סיום

אחד הלקחים החשובים הנלמדים ממעשי אליהו ואלישע שגם אם נס גדול המוכיח מעל לכל ספק עליונות ה' על אל זר אין בכוחו לשרש אמונה דתית מקובלת. וכמובן שגם סדרת נסים,"גדולות",המתמשכים לאורך שנים אחדות לא יביאו למימוש הדבר " לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"

רק משיחת יהוא למלך על ישראל אשר לא היה קשור לתיאולוגיה של איזבל הביאה לסלוק עבודת הבעל באמצעים אגרסיביים ביותר .

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל [שם י' כח]

מן הראוי לציין שגם בממלכת יהודה לא הצליחו הנביאים לסלק את העבודה הזרה בדרכי נעם ורק לאחר חורבן הבית נעלמה העבודה בשתוף.

1 עד היום במונחים "חקלאות בעל".ו"גידולי בעל" הכוונה להשקיית השדה על ידי הגשם בלבד !

2 הכרזה כפולה,כי עד עתה העם האמין גם בה' ובבעל.

3 ראה תגובתו למותו של בן האלמנה מלכים א פרק יז כ:

וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ:

וראה מאמרי:אליהו הנביא –סבא טוב או שופט קנאי ?

4 דומה לנבואת ישעיהו

...עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב

וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה:

וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר... [פרק ו' יא]

5 דברים פרק כא יז ...פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה

וכי יעלה על הדעת שתלמיד יבקש מרבו להיות פי שנים ממנו ?!

6 בחציית הירדן ב"אדרת אליהו" היה אליהו חוזר אל משה ומקום מותו, ואילו אלישע היה דומה ליהושע, כי חזר ועבר את הירדן מערבה, אל ארץ האבות - אליהו התחיל את פעולתו על רקע חיאל בית האלי שבנה ביריחו וספג את קללת יהושע, ואילו אלישע ריפא את מי יריחו.[תודה לרב יואל בן נון ]

7 ראה מאמרי "אלישע והנערים מבית אל."

8 ראה יהושע פרק כד (יז) כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה...

9 אלישע הורה לגחזי להניח את משענתו על הילד.כך נוכח גחזי שאכן הילד מת.ולכן יכול הוא להעיד על גודל הנס.

10 אין "שיחות בטלות בתנ"ך".כאשר הודה אלישע לשונמית על כל מה שעשתה עבורו,הוא הציע לה:

מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא

וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:[שם ד יג]

ועתה, כאשר בגלל הרעב ירדה מן הארץ,לא ישבה בתוך עמה,ונזקקה שידבר לה אל המלך.