ויקרא פרק כג
(לט)
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת
הָאָרֶץ
תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת
יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים
וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
וּשְׂמַחְתֶּם
לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא)
וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם
לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב)
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ
בַּסֻּכֹּת:
(מג)
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
שאלות:
"אך" =אבל?
מדוע
אחרי הסכום באים.פרטים חשובים על סוכות ?
"אך..."
פרושו בפרקנו: רק
בראשית ז (כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן
הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
בראשית כז (ל) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק
לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק
אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ:
במדבר יב (ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה
דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה':
שמחת
האסיף המוצלח
יש
עוד עונות אסיף ;
לוח
גזר
יַרְחו
אָסִ(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשוון.
ספר
היובלים
מועד
הדגן-ביכורי קציר חיטים - 15/3.
50 יום נוספים = מועד התירוש - 3/5.
50 יום נוספים = מועד היצהר - 22/6.
סביר שלחקלאים היו חגיגות בסיומי
עונות חקלאיות,למשל,חג הגז –של יהודה ושל אבשלום(שמ"ב כג יג)
ושל נבל (שמ"א כה)
הושע
פרק ב
(ז)
כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי
לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי:
(י) וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ
הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל:
מסבות האסיף לסוגיהם הם זמנים של שמחה ועלולים להכניס בהם מוטיבים אליליים. כגון, שופטים פרק ט (כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ...
לכן
התורה אומרת שאת כל מסבות האסיף שביוזמת החקלאים יש לחוג רק [="אך"]
באחד מועדי ה "לפני ה'" ,"חג לה' ".
כך יש לפרש את הפסוק:
רק באותם שבעת ימים (השוו שופטים יא, מ: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:).
הצמדה של חג האסיף ליום כפור כמו הצמדת תחילת הקציר לפסח.תמנע שיתוף אלהים אחרים.
דברים
פרק טז
(יג)
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ
וּמִיִּקְבֶךָ:
(יד)
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ
וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
(טו)
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי
יְבָרֶכְךָ (בלשון עתיד - כדי שלא תדאג שמא לא
יהיה גשם בחורף הקרוב) ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
[ולכן אין צורך בחגיגות אסיף נוספות] [ד' המינים מייצגים את כל הצומח, אילו היה בהם חטה, ענבים וכיו"ב היה צריך חגיגת אסיף לשאר הפירות]
וכך
יש להבין גם את ה"אך" של יום כפור (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
רק
יום אחד בשנה יהיה יום של צום ועינוי נפש !
ארבעת
המינים
מדוע
נבחרו דווקא ארבעה אלו ולא חטה, שעורה, גפן ותאנה ?
משנה ראש השנה פרק א משנה ב
בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן,
בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון... ובחג נידונין על המים:
תענית דף ב עמוד ב
אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין
אלא לרצות על המים.
וכשם שארבע
מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים.
ירושלמי תענית פרק א דף סג טור
ג /ה"א
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים
על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים
מדוע דווקא
מינים אלו ?-ארבעה סוגים שלתלות הצמח במים;הדס – גשם,תמר – מי תהום,אתרוג – השקאה
יזומה,ערבה- ליד הנחל.
ויקרא
פרק כג (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג)
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
לסוכה
יש במקרא גם מובן סמלי:
עמוס
פרק ט (יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת
תהלים
פרק כז (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר
אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:
ספורנו ויקרא פרק כג
(לט)
אך בחמשה עשר יום. אחר שהזכיר את הדברים הכללים שכל המועדים מסכימים בהם וזה במה שכולם
מקראי קדש וטעונים קרבן מוסף כאמרו "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם
מקראי קדש להקריב אשה" וכו' אמר אך בחמשה עשר יום וכו' והודיע שחג הסכות נבדל
משאר המועדים;
ראשונה שהשמיני שלו מקרא קדש כאמרו "וביום
השמיני שבתון" לא כן בימי השבוע, ובימי חג המצות, וכן בחדשים ובשנים שבהם
קדש השביעי לא השמיני.
שנית במה שזה החג טעון שנוי דירה כאמרו
בסכות תשבו.
שלישית שטעון נענוע ארבע מינים כאמרו ולקחתם
לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו':
ספורנו (כז) אך בעשור לחדש השביעי. אף
על פי שבשאר מקראי קדש ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה כאמרו אכלו משמנים ושתו
ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו (נחמיה ח, י) מכל מקום בעשור
לחדש הוא יום הכפורים להתודות ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג אבל הוא
יום ענוי כאמרו ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה
[1] רשב"ם (ויקרא כ"ג, לט ד"ה
'אך') ואבן עזרא (שם ד"ה 'וטעם אך') פירשו זאת על רקע הניגוד בין חג הסוכות
לבין ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי זיכרון וכפרה. בדבריהם בא לכלל ביטוי האופי
הכפול של חג הסוכות, המתקשר הן לראש השנה ויום הכיפורים והן לרגלים. אופיים של ראש
השנה ויום הכיפורים, שהם ימי דין, זעקה והיטהרות, שונה מהשמחה של חג הסוכות. התורה
מדגישה את מצוות השמחה בסוכות כדי להדגיש שאין לפרש את חג הסוכות כיום דין.
ואולם נראה שצודק הרב י' שביב ('סוכות במדבר', שמעתין 67–68, תשמ"ב,
עמ' 11–14) בקושייתו, שלפי פירושם היה צריך מונח זה להופיע בתחילת הפרשייה.
ר'
דוד צבי הופמן:ההוספה
של סוכות כי רק בארץ היא אפשרית ולא במדבר
הרב
שג"ר
שאם
נצרף את דברי הספורנו להבחנות שהעלינו בפרקים הקודמים, נוכל להסביר את מבנה
הפרשייה. בפרשיות אלו יש שני דגשים: הראשון מעמיד את עיקר החג סביב העבודה במקדש;
המצווה היא הקרבת הקרבן, והדגש הוא על הקדושה ועל איסור המלאכה ולא על השמחה. הדגש
השני קושר חג זה לפן החקלאי של חג האסיף, שעיקרו העלייה לרגל, הבאת הביכורים
והשמחה לפני ה'. בפרשייה זו נוספים לו מצוות ארבעת המינים, שהיא חלק מהשמחה לפני
ה', ומצוות הסוכה הנקשרת ליציאת מצרים.
שמות
פרק כג וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
שמות
פרק לד וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:
ויקרא
פרק כג חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':
דברים
פרק טז (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ
וּמִיִּקְבֶךָ: והיכן היצהר ?
שמות
פרק יב (יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'
לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
שמות
פרק לב (ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר
חַג לַה' מָחָר:
במדבר
פרק כט (יב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה
לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים:
דיני סוכות
- "נספח" ללוח המועדים
שבפרשת 'אמור'
ויקרא
פרק כג
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:
(ג)
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן...
(ה)
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה':..
כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם
וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת
עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ
חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':
(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה
פְּאַת שָׂדְךָ...
(כד) ...בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה
מִקְרָא קֹדֶשׁ:
(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה
עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':
(לה)
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו)
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה
לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה':
- - - - - - - - - - - - -
(לט)
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת
הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם
הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף
עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה'
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא)
וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם
לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב)
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג)
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
(מד)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
המצווה
כמעט היחידה שצריך לדעת את תכליתה.
מסכת
סוכה דף יא עמוד ב
דתניא:
"כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
- ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש
עשו להם.
(מג)
כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על
דרך הפשט, כי
צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו
כסוכה,
כענין שנאמר
ישעיהו פרק ד (ה) וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן
יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל
כָּבוֹד חֻפָּה:(ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב
וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.
[וַיְמַן ה' אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל
מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל
רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ]
ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש
בלילה, אמר סתם "כי בסכות הושבתי",
שעשיתי
להם ענני כבודי סכות להגן עליהם...
תהלים
פרק לא (כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ, תִּצְפְּנֵם
בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת
עמוס
פרק ט פסוק יא בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת
סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת
כִּי
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי – ולא כתוב שהם עשו להם. [אין אזכור לסוכות במדבר,אלא
לאהלים.]
גם לפסח משמעות
של הצלה ישעיהו פרק לא (ה) כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל
יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט
הילכו שנים
- גשם וסוכות - יחדיו ?
זכריה פרק יד
וְעָלוּ
מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג
הַסֻּכּוֹת:(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל
יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה
הַגָּשֶׁם:
משנה ראש
השנה פרק א משנה ב
בארבעה
פרקים העולם נידון בפסח על התבואה,בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין
לפניו כבני מרון... ובחג נידונין על המים:
תענית דף
ב עמוד ב
אמר
רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים.
וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך
אי אפשר לעולם בלא מים.
ירושלמי תענית פרק א דף סג טור ג /ה"א
טעמיה
דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין
למים
משנה מסכת תענית פרק א משנה א
מאימתי מזכירין גבורת גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג
רבי
יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג
אמר
לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה מזכיר
[ב] אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.
ארבעת המינים היא בקשה אילמת לגשם. תודה על הגשם של השנה הקודמת ובקשה לגשם לשנה הבאה
מדוע דווקא מינים אלו ?-ארבעה סוגים של תלות הצמח במים;הדס – גשם,תמר – מי תהום,אתרוג – השקאה יזומה,ערבה- ליד הנחל.
בתקופת בית שני נוספו שני מנהגים באותו ענין;שמחת בית השואבה, וחביטת הערבות בהושענא רבה.
במזמורי
"ההושענות" עצמן יש מעט העוסקות
בחקלאות; נשיאים להסיע, עננים מלהמניע, צמאיך תשביע. צמחים לגָשְמה.
בהושענא
רבה בסוף ההקפות "שואלים ממך עז מטרות מים"... כמו שכתוב יפתח ה' לך את
אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דב' כח)
