האם ראוי
לקרוא בסוכות את מגילת קהלת הפסימית
- "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר
קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (פרק א', ב) והרי התורה מלמדת אותנו שדווקא
בחג זה יש לשמוח ?
ואולי יש לבכר
את מנהג ספרד שאינו מזכיר את המגילה בחג ?
כדי להשיב על
כך,אחלק דברי לשלושה סעיפים;
בראשון אנסה
להסביר את מה קהלת שולל כל כך ,"הכל הבל" ?
בסעיף השני
אשתדל להראות שקהלת תומך מאד בשמחת חיים פנימית אמיתית.
ובשלישי אראה מה
הסתיר מרבים וטובים את ההבנה הכל כך פשוטה של הסעיף הקודם.
א –את מה שולל קהלת ? = ריצה אחרי ממון,קנאה, רדיפה
אחרי מנעמי החיים ועוד .
מגילת קהלת
שוללת מוסכמות רבות,כדי להמליץ על מטרה אחת
ויחידה ועליה תחזור פעמים רבות.
מנעמי החיים..
פרק ב'
(ד) הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי
בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים:(ה) עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים
וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי:
(ו) עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת
מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים:(ז) קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי
בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי
בִּירוּשָׁלִָם:(ח) כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת
עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת:(ט)
וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי
עָמְדָה לִּי:
...(יא) וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל
מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְ הִ
נֵּ ה הַ כֹּ ל הֶ בֶ ל וּ רְ ע וּ ת
ר וּ חַ
קנאה הגורמת לעושק
פרק ד (א) וְשַׁבְתִּי אֲנִי
וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה
דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם
(ד) וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל
עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ
גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
(ו) טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא
חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ:
התשוקה לממון
פרק ה ט) אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע
כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל:
(יא) מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה
יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן:
(יב) יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:
(יג) וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא
בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה:
(יד) כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן
אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ
בְּיָדו
תאווה לכבוד
פרק ו ב) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן
לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל
אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה
וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים
לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא:
חיי הוללות
פרק י (טז) אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ
בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ:
(יט) לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל:
ב מה היא דרך החיים עליה ממליץ קהלת ?
אושר פנימי,ספוק
ממעשיו ומעמלו,עשיית הטוב וההרגשה שהשמחה בחייו "מַתַּת אֱלֹהִים הִיא".
פרק ב (כו) כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה
וְדַעַת וְ שִׂ מְ חָ ה
וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת
לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
פרק ג (יב) יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִ שְׂ מ וֹ חַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו:
(יג) וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל
וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:
פרק ג (כב) וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִ שְׂ מַ ח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ. (יח)
גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ
לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְ לִ שְׂ מֹ חַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:
פרק ח (טו) וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַ שִּׂ מְ חָ ה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי
אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְ לִ שְׂ מ
וֹ חַ
וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר
נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
פרק ט (ז) לֵךְ אֱכֹל בְּ שִׂ מְ חָ ה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי
כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ:
פרק יא (ט) שְׂ
מַ ח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ
לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע
כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט:
ג מדוע פרשנים וחוקרים התעלמו מכך עד עתה ?
סמוך לפתיחה מצהיר קהלת
שהוא בז לשמחה "וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה",ולכן התעלמו הקוראים מכל
המקומות הרבים בהם הוא מוקיר את השמחה. ולא נסו ליישב את הסתירה.והרי העניין ברור
כשמש;
יש סוג של שמחה שקהלת מתנגד לו,שמחה
שטחית,עליזות שמקורה ביין,חיי הוללות.
פרק ב א) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה
(נ.ס.ך. יין) בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל:
(ב) לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל
וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה:(ג) תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן
אֶת בְּשָׂרִי ...
הרי זאת שמחה שטחית שעם עפעפי שחר תימוג כלא
הייתה. הלזה תקרא שמחה ?
גם שמחה שנובעת משחוק של
משתה יין וקלות ראש קהלת מסתייג נמרצות.
פרק י (יט) לִשְׂחוֹק
עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים
וכן: פרק ז (ב)
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה ...
(ג) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק ...:
(ד) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית
אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה
יש הסבורים שהפסוקים הבאים
מלמדים על התנגדות לשמחה.
(י) וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי
לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ
מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי:
גם כאן טוען קהלת ששמחה
הנובעת מרכוש רב היא שמחה זמנית.לאחר זמן היא נמוגה.
(שם יא) וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל
מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל
וּרְעוּת רוּחַ
סיכום:
התרשמות מנסיונו
האישי של קהלת. מתוך הבלותם של החיים החומרניים, שקהלת חווה אותם יותר מכל אדם
לפניו, הוא הגיע למסקנה שעל האדם להבין שקיומו האישי וסיפוק צרכיו אינם המטרה, אלא
אמצעי לקראת המטרה.וכך צומחת התובנה של המשמעות האמיתית של החיים,של האושר
האיכותי, האושר במיטבו. ורק בהשגתה של
תובנה זאת ניתן להשיג את השמחה האמיתית כמצוות החג גם בשאר ימות השנה.[הרב חניאל פרבר].
