הלל ויום העצמאות

האם מתאים "ההלל" ליום העצמאות ?

מתי לראשונה התקבלו פרקי "ההלל" כתפילת הודיה ?

בגמרא [פסחים קיז] וויכוח ארוך שבסכומו נאמר :

          וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל

          שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק,

          ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל,

          ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.  

ניתן לגלות את הפעם הראשונה שהתקיים ולכשנגאלין ...  

לשם כך נעיין הפסוקים אחדים ב"הלל".נפתח בפרק הקצר והתמוה ביותר בתנ"ך כולו.

          תהלים פרק קיז

          (א) הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם

               שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים:

          (ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ    

               וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ:

הייתכן שכאשר ה' מגביר חסדו על ישראל,צריכים הגויים להודות לו ?!  שישראל יודו לו.

ההסבר לפנייה הזאת אל הגווים נמצאת בשני פסוקים.האחד ב"הלל" עצמו.

          תהלים פרק קטו

     (ב) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:

שאלת הגויים איננה תמימה כל עיקר.אין כוונתם אם ה' נמצא במזרח ,או, במערב,אלא הוא אינו קיים כלל ,הוא זנח אתכם לחלוטין.ולכן בהמשך פונה המשורר אל הקהל במעין ויכוח תיאולוגי:

תהלים פרק קטו

(ד) עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב         מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

(ה) פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ        עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

(ו) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ     אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:

(ז) יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן           רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ

לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:

וממשיך בדברי חיזוק לעם מחשש שאכן המסו הגויים את הבטחון בה'.

(ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם        כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:

(ט) יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה'           עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

(י) בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה'       עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

(יא) יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה'        עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

ובפעם השנייה במזמור ע"ט העוסק בחורבן בית המקדש.

לא קשה לדעת מה הוא האירוע הגורם לגויים לזלזל בה',ולערער את אמונת ישראל בה'.                   

תהלים פרק עט

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ

     טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:

 (ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

 (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם

בפרקי ההלל מצוטטת אותה הטחה כלפי שמים וכנגדה הקריאה המשולשת:

יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה'                 עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

מזמורי ההלל עוסקים במהפך הגדול בהיסטוריה שלנו;

ממצוקת החורבן והגלות לגאולה וחזרה לארץ.

תהלים פרק קיח

(י) כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי                                 בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

(יא) סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי                            בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

(יב) סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים      בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם

 (יח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ    וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

תהלים פרק קטז

(ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי      כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי:

(ח) כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת      אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי:

ולכן הקריאה לגויים להודות לה' כי גבר עלינו חסדו מובנת ומוצדקת ביותר.חזרו בכם מ"איה אלוהיהם".

בספר עזרא פרק ג' נוכל למצוא את המועד המדויק לתחילת אמירת ההלל.

 (ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר ...  לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה':

 (י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם

לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

(יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה'

כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל

וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה

בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה':

אמנם חכמים נוטים להקדים את ייסוד ההלל לאירועים דרמטיים מוקדמים יותר בהיסטוריה שלנו כגון יציאת מצרים,כבוש הארץ,מלחמת דבורה וברק ועוד.

וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן  [פסחים קיז].

כשם שהגלות התחילה בחורבן הבית,היא הסתיימה עם יסוד הבית השני.

מכל עמי המזרח התיכון שהוגלו על ידי אשור ובבל רק עם ישראל שמר על נאמנותו למולדתו.על אחת כמה וכמה יש להודות לקב"ה שלאחר אלפיים שנות גלות,בהן היו נדידות עמים רבות,רק עם אחד התפלל והאמין שיום יבוא והוא יזכה לשיבת ציון המחודשת.ויתקיימו בנו דברי התורה:

דברים פרק ל

(ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ

     וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:

(ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ

    וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:

ומכאן הסבר לבקשות הישועה –"אנא ה', הושיעה נא!!" אשר אינן מתיישבות, לכאורה, במזמורי התודה והלל. בשלבים הראשונים לשיבת ציון הייתה היענות מועטה. עזרא פרק ב (סד) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים: במפקד יואב את העם בימי דוד היו ביהודה : [דברי הימים א פרק כא ]

(ה) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד ... וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: 

כלומר ארבעים ושלושה אלף השבים היו כעשרה אחוז. כך יש גם להבין את בקשת המשורר המודה לה' בתהלים פרק קכו

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
(ד) שׁוּבָה ה' אֶת שבותנו שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:  אנו מבקשים "שטפון" של שבים לציון.

גם אם היה נדמה לנו שאולי צודקים הגויים באמרם:" אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם"

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ  !! גם כאשר היה נדמה לך שה' חדל להשגיח על עמו.

ולכבוד שיבת ציון המודרנית אשר התחילה בשש מאות אלף והגיעה עתה -שנת שבעים ושלוש להקמת המדינה- לשבעה מיליון על אחת כמה וכמה וכמה שגדולה  חובתנו להלל ולשבח את מושיענו.

ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא

מה בין " בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים"  ל "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" ?

תהלים פרק כז

(א) לְדָוִד. ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא

              ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

                                                                              (ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי

                                                                                צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

                (ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי

                  אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ  שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ  בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי: (ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה  אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא  וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי: (ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי  אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ: (ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: (י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי   וַה' יַאַסְפֵנִי: (יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ  וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי: (יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי  כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס: (יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים: (יד) קַוֵּה אֶל ה'  חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ  וְקַוֵּה אֶל ה':

המזמור שנאמר בקהילות אשכנז לקראת "הימים הנוראים" [ובבתי הכנסת הספרדים בכל יום בין מנחה לערבית], ראוי לתשומת לב מיוחדת.

מדוע דווקא הוא נבחר ?מה מייחד אותו משאר המזמורים ?.                                                                                                        בראש וראשונה יש להבין אותו כפשוטו ואין זה פשוט כלל ועיקר.

הבעיה :"בזאת אני בוטח" האומנם ?

רבה המבוכה בהבנת מזמור זה.לא בגלל הבנת המלים,אלא בגלל הקושי ברצף האירועים.בחלקו הראשון מספר המשורר שבזכות בטחונו בה'  אין הוא חושש  מעימות עם אויבים.ולאחר שניצל

יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי   וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה      אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'.

   סוף טוב הכל טוב ?

לא ולא.                                                                                                                                       מיד לאחר תרועת הנצחון,המשך המזמור הוא זעקה מרה לישועה מאויבים :                                                       (ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא  וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:                                                  

"כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס".

אם היינו מחליפים את הסדר כך שחלקו האחרון של המזמור [פס' ז –יד] יהיה בתחילתו,הייתה מתקבלת רציפות קוהורנטית שכמוה מצאנו במזמורים רבים [ג' ד' ז',כ"ג ,כ"ד ועוד].

 מצוקה              פניה לה'          ישועה.         

אך מדוע במזמורנו, לאחר "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי..." נאמר  " אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי " ?

          התעלומה גוברת כאשר שמים לב למספר הבדלים משמעותיים בין שני החלקים.

א – בחלק הראשון הבטחון בה' גדול עד כדי כך  שהמשורר יודע שכל שיבקש הוא מיד יקבל. ואילו בחלק השני הוא מתחנן למעט תשומת לב,להארת פנים .

ב- בחלק הראשון הפניה  אל ה' היא בגוף שלישי,אל נסתר, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה'"," יִצְפְּנֵנִי","בְּהֵיכָלוֹ".

ובחלק השני בדרך כלל בגוף שני,אל נוכח, " שְׁמַע ה' קוֹלִי"," עֶזְרָתִי הָיִיתָ".

ג - בחלק השני כמעט בכל פסוקית מלים ספורות וקצובות,כאדם מתייפח וחסר נשימה.מה שאין כן בחלק הראשון

ד – בחלק הראשון " אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה",[אמנם נחלקת לכמה בקשות משנה],בחלק השני בכל פסוק כמה וכמה בקשות.

כמעט נוצר רושם שלפנינו שני מזמורים.[1]

ולא היא,אלא

עימות עם אויבים פנימיים וחיצוניים.

כבר בפתיחה מיידעים אותנו שהמזמור עוסק בשני סוגים של אויבים;

הסוג הראשון:עמות עם רשעים," מְרֵעִים".

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי

    צָרַי וְאֹיְבַי לִי      הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

רבים ממזמורי התהלים מדברים על הרשעים.אלה אנשים המבקשים את רעת הצדיק ומנצלים את החלש. [תהלים יד] אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים. הם מבקשים להרע בכל דרך. "לאכל את בשרי". ביטוי בוטה ביותר לנסיון לפגוע פיזית בגוף האדם.ראה,למשל,את המזמור הבא

  כ"ח (ג) אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן

             דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם:

הסוג השני :עימות צבאי כבמלחמה בין עמים.

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה      לֹא יִירָא לִבִּי              

   אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה     בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

כמו:" וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים": דברי הימים א פרק יד (טו)

אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים. תהלים פרק כ (ח)

המשורר משווה את ההיערכות השונה שלו לשני העימותים ; בזמן מלחמה הוא מבקש קרבה אל ה'.הוא מבקש להכנס אל מבנה בו הוא חש בקרבת ה'; "בית ה'","היכלו","סֻכֹּה","אהלו".וברור לו שההגנה תינתן לו.כבר אפשר לחגוג את הנצחון.                                                                                                                לעומת זאת בעימות עם רשעים הוא נבוך.שמירה אישית מה' אינה מובטחת.הוא מתחנן על נפשו "אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי".רק  האמונה והתקווה עומדות לצדו[i].המזמור מסתיים ואיננו יודעים אם אכן הוא נושע. ואנו המתפללים במבוכה;מדוע ישועת ה', שבדרך כלל היא כהרף עין, אינה פוקדת את המשורר גם בעמות הזה?    וכן מדוע פער כזה בין אויבים חיצוניים לפנימיים ? האם ייתכן שהמבקשים 'לאכול את בשרו' עלולים להגיע גם למקדש?

יש להניח שבהשוואת שני הסוגים, כוונת המזמור לציין שהאויבים הפנימיים,הרשעים, מסוכנים עשרת מונים מהאויב החיצוני,הנראה לעין.מטרתו ברורה לכל וההתמודדות איתו חדה ומוחצת.אבל "מהרסיך ומחריביך" המעורבים בתוך הצבור.מזימותיהם כבושות בלבם והם מעמידים פני תם.המאבק נגדם אינו מסתיים באבחת חרב אחת.לכן עזרת ה' במיגור הפושעים הוא מאבק מתמשך.לכן הוא ממשיך לבקש "אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי" והוא מסיים ב " קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'"[2].

האם מתאים מזמור זה ל"ימים הנוראים" ?

'האויבים הפנימיים' בנפש האדם

האם ייתכן  שהמשורר רומז למתחולל בנפשו ? "האויבים הפנימיים" הם אלו שכל אדם באשר הוא אדם נאבק בהם מדי יום ביומו במאמציו לבטל רצונו מפני רצון ה' ? וכבר מצאנו כגון זה במפורש: תהלים טז (ז) "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי".כך גם יובן שהפתרון לבעיה איננו בהתכנסות למקום מסתור כמו בפסוקים הראשונים של המזמור.

מי הם "שוררי" שבפסוק "וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי" ? אברהם זלקין [3]מציע את ההסבר הבא:,...על דרך משל שרירי לבו של אדם הם-"כי בשרירות לבי אלך (דברים כ"ט יח)- שבידיהם החומסות והמשקרות הוא מסור ללא דרך מישור, ללא מדריך – עזוב ונטוש ...שמא רשאים-חייבים אנו אף לגלות גורמי רעתו המהותיים של אדם, " עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס"-שמבפנים או מבחוץ – הקמים באדם בהעדרה של האמונה.

כמה רמזים לפרשנות כזאת;

א -"מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי"

"בשרי" בתקבולת ל"לב" ו"נפש"

תהלים טז (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

תהלים  סג (ב) צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי

 ב - העמות עם "האויב הפנימי" נפתח ב "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי   אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:"

נ – ;" כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי  וַה' יַאַסְפֵנִי".ביטוי מיוחד במינו המזכיר לנו כי שלושה שותפים באדם.

ד – בקשת העזרה בתחום הרעיוני " הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ  וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר... "

ה – המזמור מסתיים באמונה ותקווה בה',ולא באבדן הרשעים; "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'"[4]

סיום המזמור ב" הֶאֱמַנְתִּי" וב " קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' " כי באמצעותם ניתן להגיע לנצחון (חלקי ?) על "האויבים הפנימיים".

לכן נבחר מזמור זה כהכנה לימי הדין.

---

[1] רבו הנסיונות ליישב את שני החלקים אליבא דמשורר אחד.עיין ב"דעת מקרא" שם,ולמשל,אלחנן סמט,עיונים במזמורי תהלים עמ' 37 ואילך.

[2] השווה סיום דומה למתקפת רשעים במזמור ל"א

 (יב) מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה ...:

(כה) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה':    

[3] ימים נוראים,מאסף לעניני חינוך והוראה,תשכ"ח.עמוד 211

[4] ייתכן שגם  כל מזמור קט"ז עוסק במבוכה נפשית .על כל פנים יש לשים לב לדמיון "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי... אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים

---