מה בין אליהו לאלישע תלמידו ?

מה בין אליהו לאלישע תלמידו ?

מה גרם לאלישע למנות את חזאל ויהוא למלכים ?

המאבק בהחדרת האל בעל

שתי תקופות של נביאים ידועות בתנ"ך; "הנביאים המנהיגים"- משה, דבורה ושמואל ו"נביאי הספר" -ישעיהו,ירמיהו וכו'.ביניהם ניצבים שני נביאים - אליהו ואלישע - השונים מכל השאר. אינם נושאים נאומים, מרבים בנסים,מדריכים קבוצות של "בני נביאים" ומתמודדים בחריפות עם מלכי ישראל עד שכפשע בינם לבין המוות. גם התופעה של נביא המצטווה למנות נביא תחתיו אינה מוכרת במקרא. התפקיד שנועד להם ממוקד ביותר;מלחמת חרמה במלכי בית אחאב ההופכים את העבודה לאל בעל לדת הממלכה. יוזמתה של איזבל בהביאה מצידון כשמונה מאות נביאי בעל ואשרה;

...נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים

וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל: [מלכים א פרק יח]

ובהריגת נביאי ה' והריסת מזבחותיו.

אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ

וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב [שם פרק יט ]

הבעל נחשב כאל הגשם¹.והיו מבנ"י שהתפתו לעבוד גם לה' וגם לבעל,כדברי אליהו בהר הכרמל:

עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים

אִם ה' הָאֱלֹהִים - לְכוּ אַחֲרָיו

וְאִם הַבַּעַל - לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא ולא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר: [שם י"ח כא]

בהשפעת נביאי השקר של איזבל נסחפה כמעט כל ממלכת שומרון לסוג זה של "עבודה בשיתוף".

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים

כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל

וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ: [שם י"ט יח]

דרכו של אליהו במאבק וכשלונו.

ראשית דברי אליהו הם :

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב

חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו

אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר

כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: [שם יז א]

לאחר שלוש שנות בצורת רצופות ו מ י ד לאחר הריגת נביאי הבעל בכרמל חזר הגשם.

וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה

וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ

וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל

וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה:[שם פס' מה]

יש להניח שסבור היה אליהו שבזה ניחתה מכה ניצחת על עבודת הבעל ובמיוחד לאחר הכרזת העם:

וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם

וַיֹּאמְרוּ: ה' הוּא הָאֱלֹהִים !! ה' הוּא הָאֱלֹהִים!! ² [שם לט]

אך הייתה זאת התלהבות זמנית ,כי כבר למחרת התברר לו שעליו לברוח ממלכת שומרון.הוא מתוסכל עד כדי מאיסה בחייו.

וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד

וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת

וַיֹּאמֶר: רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי [שם פרק יט ד ]

שגויה הייתה הנחתו שניתן היה לשנות עיקרי אמונה דתית באבחת חרב אחת.

בדיוק בנקודה זאת ינסה אלישע ללכת בדרך שונה;לא נס אחד – גדול ומרשים ככל שיהיה - יגרום להפסקת עבודת הבעל,אלא סדרה ארוכה של מעשי מופת "קטנים" אשר יתנהלו לאורך מספר שנים.

סירוב אליהו להריגת עובדי הבעל

אליהו לא נשמע להוראות ה' למנות את חזאל למלך על ארם ואת יהוא למלך על ישראל [שם פרק יט].יש להניח שלא הסכים לקחת חלק פעיל במהלכים שיביאו לאסון גדול -כמעט הכחדה - על ממלכת ישראל³ .

וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא

וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:

וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים...⁴ [שם יח]

אפילו את אלישע הוא לא מינה לנביא תחתיו. אלישע בקש :

...וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי.

כלומר,מנה אותי לבכיר מ"בני הנביאים",כמו שהבכור יורש את אביו. ⁵

ותשובת אליהו הייתה:

וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן,

וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה: [מלכים ב' פרק ב' ט-י]

רק לאחר שאלישע חצה את הירדן בגלימת אליהו,מכריזים בני הנביאים:

וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ

נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה ⁶ [שם פס' טו]

אלישע הבין שנס אחד גם יהיה גדול ומרשים תועלתו מוגבלת לזמן קצר בלבד והצורך בגשם יחזיר את העם לעבודה בשתוף.לכן הולך הוא בארץ לארכה ורחבה ובכל מקום מביא עזר לכל דכפין.מִבֵּין כל מעשי הנסים שלו נעסוק בשניים בלבד .וזאת על מנת לדון בשאלה :מדוע בשלב מסוים חדל מכך ונפנה למשוח שני אישים למלכים על ארם ועל ישראל,אותם שניים שנצטווה אליהו להמליך ?

יחס אלישע ליהורם מלך ישראל;מאויב לאוהב.

כבר בתחילת דרכו כנביא הצהיר אלישע מה היא מטרת שליחותו.וכך נשבע באזני יהורם בן אחאב המתחנן לישועה:

(יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

מַה לִּי וָלָךְ ?!

לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ !!

וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

אַל, כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע

אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ [שם ג' יג- יד]

הנביאים הם נביאי הבעל שאליהו נלחם בהם. ומכריז בזה אלישע -שיהושפט כינה אותו באותו מעמד : אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ [שם יא]- שהוא מקדש מאבק בלתי מתפשר במלך הממשיך את עבודת הבעל.

כמו שאליהו ואלישע נמנעו מלהיכנס לבית אל⁷,כך נמנע גם אלישע מלבקר ביזרעאל ,ארמון החורף של מלכי ישראל.הוא מרבה לבקר בעיר שונם השוכנת כשמונה ק"מ צפונית לה.

אבל לאחר שראה אלישע שיהורם אינו מתכוון לחדול מעבודת הבעל,הוא מנסה דרך שונה.

הוא יהיה לו לעזר כדי שיקנה את אמונו בו כנביא ה'.ואולי יבין בזה יהורם את אפסותם של נביאי הבעל וישלחם מגבול ישראל. נערה קטנה מארץ ישראל יודעת שיש נביא בישראל המרפא מצרעת[שם ה' ב] ואילו מלך ישראל לא שמע עליו.אלישע מבין ששמעם של מעשיו המופלאים לא הגיע אל המלך.ולכן ישנה את יחסו אליו.במקום לשלוח אותו באירוניה מושחזת אל נביאי הבעל,הוא יגלה לו ש "יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל ".

ולכן כאשר יהורם נואש ואובד עצות מול פנייתו של מלך ארם,

... וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר

לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ

יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל [שם ה' ח]

לאחר מכן הוא מזהיר את יהורם מפני מארבים שטומן לו צבא ארם. מערך מודיעין גדול לא יספק אינפורמציה כמו זאת שבפי הנביא

(ט) וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים:

(י) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים והזהירה וְהִזְהִירוֹ וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם: [שם פרק ו ט-י]

במעשה המופת השלישי אלישע מוכיח למלך ישראל את יכולתו המבצעית.יש בכוחו ,כמובן באמצעות "ידו הארוכה" של ה', להשתלט על גדוד ארמי,לקחתו בשבי ולהביאו לפני יהורם לשומרון.

חילופי הדברים שביניהם מעידים שהיחסים בין הנביא והמלך הולכים ומשתפרים.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם

הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי ?

וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּם. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה ?

שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם

וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם

וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: [שם ו כא- כג]

מעשי הנסים של אלישע מגיעים לשיאם במצור הקשה מאד של ארם על שומרון.הרעב בעיר מגיע עד ל :

וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ... [דברים כח נג]

רק כאשר סבלנותו של המלך פוקעת,כי הוא יודע שיש בכוחו הנבואי של אלישע להסיר את המצור.אלישע יודע שככל שהרעב יהיה גדול יותר,כך תועצם השפעת השבירה הנסית של המצור.תקוותו שבכך יכירו כולם בה' ויבערו את הבעל מקרבם.

מיד לאחר ההצלה המפתיעה של שומרון,מבקש המלך מגחזי נערו של אלישע

... סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:

"הַגְּדֹלוֹת" הם מעשי הנסים.[משמעות המילה "נס" במקרא היא תורן,דגל⁸.]

החיאת הילד של השונמית היה ידוע רק לגחזי⁹ ולאם הילד.המלך היה מופתע מאד כאשר שמע עליו.כנראה שהיה קשה לו להאמין בכך.ועתה 'נס בתוך נס' ;

(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת

וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ¹⁰

וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:

(ו) וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ .

גם דרכו של אלישע נכשלה

אחרי שהתרשם המלך מכל "הגדולות" של אלישע,מה ציפה אלישע שהוא יעשה ?- סוף-סוף יכרית את עבודת הבעל.אבל כדי שנבין שהוא לא מתכוון לכך,נמסר לנו שהוא הורה לתקן את העוול שנעשה לשונמית ותו לא.

וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר

הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה

מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה:[שם]

אלישע מבין שאין טעם להמשיך בדרך בה נקט עד עתה ואין מנוס מלקיים את צו ה' לאליהו בחורב.ולכן מיד הלך לדמשק כדי לגרום לחזאל להפוך למלך ארם.אנו למדים על הקושי הגדול של אלישע לבצע משימה זאת בצרוף של שלושה היגדים נוקבים שאין כדוגמתו במקרא:

וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו

וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ

וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים: [שם פס' יא]

הכתוב הולך ומפרט את הסבה לבכי:

...וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה;

מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ

וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג

וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ

וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ: [שם יב]

במלים אלו מוסבר לנו מדוע אליהו לא התכוון לציית לדבר ה' על משיחת שלושת האישים שמטרתו היא ,כאמור לעיל,...וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים..

סיום

אחד הלקחים החשובים הנלמדים ממעשי אליהו ואלישע שגם אם נס גדול המוכיח מעל לכל ספק עליונות ה' על אל זר אין בכוחו לשרש אמונה דתית מקובלת. וכמובן שגם סדרת נסים,"גדולות",המתמשכים לאורך שנים אחדות לא יביאו למימוש הדבר " לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"

רק משיחת יהוא למלך על ישראל אשר לא היה קשור לתיאולוגיה של איזבל הביאה לסלוק עבודת הבעל באמצעים אגרסיביים ביותר .

וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל [שם י' כח]

מן הראוי לציין שגם בממלכת יהודה לא הצליחו הנביאים לסלק את העבודה הזרה בדרכי נעם ורק לאחר חורבן הבית נעלמה העבודה בשתוף.

1 עד היום במונחים "חקלאות בעל".ו"גידולי בעל" הכוונה להשקיית השדה על ידי הגשם בלבד !

2 הכרזה כפולה,כי עד עתה העם האמין גם בה' ובבעל.

3 ראה תגובתו למותו של בן האלמנה מלכים א פרק יז כ:

וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ:

וראה מאמרי:אליהו הנביא –סבא טוב או שופט קנאי ?

4 דומה לנבואת ישעיהו

...עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב

וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה:

וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר... [פרק ו' יא]

5 דברים פרק כא יז ...פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה

וכי יעלה על הדעת שתלמיד יבקש מרבו להיות פי שנים ממנו ?!

6 בחציית הירדן ב"אדרת אליהו" היה אליהו חוזר אל משה ומקום מותו, ואילו אלישע היה דומה ליהושע, כי חזר ועבר את הירדן מערבה, אל ארץ האבות - אליהו התחיל את פעולתו על רקע חיאל בית האלי שבנה ביריחו וספג את קללת יהושע, ואילו אלישע ריפא את מי יריחו.[תודה לרב יואל בן נון ]

7 ראה מאמרי "אלישע והנערים מבית אל."

8 ראה יהושע פרק כד (יז) כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה...

9 אלישע הורה לגחזי להניח את משענתו על הילד.כך נוכח גחזי שאכן הילד מת.ולכן יכול הוא להעיד על גודל הנס.

10 אין "שיחות בטלות בתנ"ך".כאשר הודה אלישע לשונמית על כל מה שעשתה עבורו,הוא הציע לה:

מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא

וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:[שם ד יג]

ועתה, כאשר בגלל הרעב ירדה מן הארץ,לא ישבה בתוך עמה,ונזקקה שידבר לה אל המלך.

אלישע הנביא והנערים מבית אל מלכים ב' ב' כג-כד

אלישע הנביא והנערים מבית אל מלכים ב' ב' כג-כד

רבים תמהים על אלישע שגרם למותם של ארבעים ושנים נערים מהעיר בית אל.רבו הניסיונות להסביר את הסבה לקללת אלישע "עלה קרח,עלה קרח" על ידי אותם הנערים.עיון מדוקדק בתחילת הפרק יפרק לנו את התמיהות.

יציאת בני הנביאים בבית אל שונה מיציאת בני הנביאים שביריחו.

מלכים ב פרק ב

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל: (ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ: (ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ: (ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ

לשלושת ההבדלים "עד בית אל","וירדו" – "ויבאו","ויצאו" – "ויגשו" יש הסבר פשוט אחד.אליהו ואלישע לא נכנסו לבית אל ולכן רק "עד בית אל", לכן בני הנביאים "יצאו" אליהם בעברם ליד בית אל. לעומת זה אליהו ואלישע "באו", כלומר נכנסו 1 ליריחו ולכן נאמר על בני הנביאים שם "ויגשו".

יש לשער שאליהו ואלישע מחרימים את בית אל בגלל עגל הזהב אשר בה 2.בכל פרקי אליהו ואלישע אין אמירה מפורשת נגד עגל הזהב,כי עבודת הבעל שאיזבל מחדירה לישראל על ידי ארבע מאות נביאי הבעל עולה בחומרתה על בעיית עגלי הזהב עשרת מונים3

מעניין שכאשר אליהו ואלישע עברו ליד בית אל לא יצאו הנערים לקלס אותם.כנראה חששו מאליהו "הקנאי".עתה הם מנסים לפוגג את החרם על ידי התקלסות בנביא ה' מתוך תקווה שכך ימחו נגד החרמת עירם.אלישע עומד,איפוא,במבחן קשה. אם יתעלם מהפגיעה בו ויַראה שהוא שונה מאליהו מורו,עלול להתקבל הרושם שניתן להכשיר את עבודת ה' על ידי עגל הזהב.יתר על כן הקריאה "עלה קרח" מציינת שאלישע אינו כאליהו .

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא: [מלכים ב פרק א ]

אלישע חייב להראות שהוא ממשיכו של אליהו והוא נושא את כל האשראי שצבר אליהו,

אין להטיל על אלישע את אשמת מות הילדים.הוא נהג בהם מידה כנגד מידה."ויקללם" איננו יודעים מה היה תוכן אותה קללה. יתכן שאמר שהם יהיו קרחים,או בדומה לזה.יציאת הדובים מן היער מראה שיד ה' בדבר.

ומדוע דווקא דובים ודווקא יער ?

חית הטרף השעירה ביותר היא הדב. ומקום שיש בו עצים מרובים נקרא "שעיר" [=עשיו] ולעתים יש ביער מקום חשוף והוא "קרחת יער" 4. "העונש המידתי "הוא אחד ממאפייני יד ה' כמו שאמר יתרו :

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:[ שמות פרק יח יא].כלומר הטביעה בים הייתה כנגד השלכת התינוקות ליאור.

ולכן אין לטפול את אשמת מות הילדים על השליח,אלא –אם כבר – על המשלח.

לפני ספור הנערים בבית אל נכתב על רפואת המעין של יריחו. [מלכים ב' ב' יט]טענת התושבים הייתה:

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע:

הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה

וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת

'שכול' נאמר בעיקר על מותם של ילדים5 .

יהושע פרק ו (כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר

אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'

אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ

בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:

קללת יהושע התממשה סמוך לזמנו של אלישע בזמן מלכות אחאב.

בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה

בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ

כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. [מלכים א פרק טז (לד)]

אלישע נענה לבקשת מתיישבי יריחו להפסיק את הקללה ו"ריפא" את המים. האם עלה בדעתו שהקללה תעבור לעיר אחרת ?

אליהו הנביא-סבא טוב או שופט קנאי?

אליהו הנביא-סבא טוב או שופט קנאי?

מבט מחודש לפשר "הרוח, הרעש והאש" שחווה אליהו בחורב (מלכים א' יט)

לאחר ההצלחה הגדולה במלחמתו בנביאי הבעל, נוחל אליהו אכזבה מרה (מלכים א' פרקים יח-יט). הוא בורח למדבר באר שבע ומבקש מות, אך מלאך ה' מאיץ בו להגיע להר חורב. אליהו אומר: "... קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". המלים: "קַנֹּא קִנֵּאתִי" וכן שאר דברי הקיטרוג על ישראל גרמו לחז"ל ולפרשנים רבים לראות את אליהו כנביא זועם הדורש להעניש את ישראל בחומרה.

תגובת ה' לאליהו כוללת ארבע תופעות טבע מיוחדות במינן:

(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר

       וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' - לֹא בָרוּחַ ה'

      וְאַחַר הָרוּחַ      רַעַשׁ    -     לֹא בָרַעַשׁ ה':

(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ    אֵשׁ    -       לֹא בָאֵשׁ ה'

      וְאַחַר הָאֵשׁ                     קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:

השאלה שמתעוררת בקריאת הפרק היא: מה מטרת ההתגלות המוזרה הזאת? בין הפרשנים מתגלה מחלוקת תהומית. רלב"ג רואה כאן נזיפה שרמוזה ב'תכנית חינוכית' שמטרתה לעורר את אליהו לשנות את דרכיו ולבש רחמים על ישראל:

[ט] ... קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל, אז אמר לו ה' ... שיראה לו כבוד ה' ... כדי שיבקש אליהו רחמים על ישראל, לא שיתפלל להשחיתם על רוע מעלליהם, כי היה רצון הש"י להאריך להם אפו כדי שישובו אליו, ולזה הראה לו הדברים המשחיתים, כמו הרוח הגדולה והחזקה שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים:

[יב]...וידמה כי מרוב כעס אליהו על רוב חטאת ישראל לא שם אל לבו להבין את דבר המראה הזאת ולזה השיב אופן שאמר בראשונה.

קשה להבין איך פרשן תנ"ך חשוב יכול לטעון שאליהו לא הבין את נבואת ה' אליו. יתר על כן, אם אליהו כל כך חפץ בנפילת רבים מבני ישראל, מדוע לא הלך מיד בעצמו למשוח את חזאל ואת יהוא, אלא ציוה זאת לאלישע ?

על כך עונה רלב"ג (שם): "ולפי שלא מצא שם בדרך כי אם אלישע בן שפט השליך אדרתו עליו לעשות לו סימן שיהיה נביא", כלומר הוא עשה את כל הדרך עד דמשק ולא הצליח למצוא את חזאל. בדרך כלל לרלב"ג יש הסברים טובים יותר ...

בפרשנות זאת רלב"ג, כמו פרשנים נוספים, ממשיך את יחסם של חז"ל אשר לא אהבו את "קנאתו" של אליהו ובמיוחד את הקטרוג על ישראל שבדבריו:

(י) "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב".

מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה ח

קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר: קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ וגו' (מלכים א' י"ט י'). היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה כן.

לעומת זאת, רד"ק מפרש את המראות הקשים בהר בדרך הפוכה:

והנראה בעיני כי כל זה היה גמול המעשה הטוב שעשה בהר הכרמל וקדש שם ה' בתוך בני ישראל והחזירם למוטב עד שאמרו כלם: "ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים" והרג נביאי הבעל, גמלו האל בצדקו והביאו אל מקום הכבוד עם פלא גדול שעשה עמו בדרך והראה לו כל הכבוד הזה וצריך להתבונן ברוח וברעש ובאש ובקול דממה דקה.[1].

על המנעות אליהו מלמשוח את חזאל ויהוא אומר רד"ק:

ואתה תמשח חזאל למלך על ארם, כלומר תצוה לאלישע שיהיה נביא תחתיך שימנה אותו למלך"

רלב"ג רואה בהתגלות בהר חורב נזיפה לאליהו ואילו רד"ק רואה בה "גמול המעשה הטוב". סתירה חזיתית זו בפרשנות מעידה על הקושי בפרק.

נראה לי שיש דרך אחרת להבין אותו.

חז"ל רואים באליהו איש קנאי, מנותק מהחברה שרק רוצה את רעת עמו.וכאמור לעיל, יש לתמוה:                       אם כך, מדוע אין הוא ממהר למנות את שלושת האנשים כדי שיענישו קשות את ישראל?

המשותף לשלושת המופעים בחורב הוא שכולם מייצגים עונש קשה לישראל, בכל אחד מהם עלולים להיהרג הרבה מאד בני אדם. נראה שכוונת ה' לומר בזה לאליהו שהוא רוצה להעניש את העם, כמו שעולה בבירור מההמשך: (יח) "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים ..." אלא שאין כל טעם להשמיד את העם מבלי שתינתן לו אפשרות לחזור בתשובה. כלומר, אין לקב"ה כוונה להפעיל בבת אחת את שלושת האסונות, אלא שאליהו יזהיר את העם שאם לא יסירו את עבודת הבעל - ביום מסוים תהיה רעידת אדמה, וייהרגו אנשים רבים. אם העם לא ישמע לו, יפעיל באותה הדרך את האסון השני וכן את השלישי, עד שישרור "קול דממה דקה", דממה של ארץ רפאים, ארץ שממה, אבל יהיה זה קולו של ה': (יח) "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ".

מתבקשת ההשוואה לשלושת האותות שנתן ה' למשה בדיוק באותו מקום, במעמד הסנה הבוער בהר חורב:

(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן - וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן:

(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ, וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת: (שמות ד)

הנחש, הצרעת והדם שהראה ה' למשה הם שלושת העונשים המקבילים לרוח, הרעש והאש ולשלושת האישים, שהנמלט מהאחד ייענש על ידי הבא אחריו. שלושה עונשים \ אסונות די בהם כדי שהעם יבין שהם אינם מקריים ואם לא יחזור בתשובה צפוי – חס ושלום - כליון חרוץ,ולכן אין טעם באותות נוספים.[2]

נשוב לאליהו. הוא מקבל הנחיות ברורות כיצד לנהוג, אך "מסרב פקודה".הוא אינו חפץ במותם של אנשים מבני ישראל[3],ולכן מציע לו ה' מהלך חילופי שבו הענישה לבני ישראל תתרחש ללא מעורבותו הישירה, אלא ע"י שלושה אנשים אחרים, ולא ע"י פגעי טבע שאליהו צריך להכריז עליהם מראש.

אך אליהו מסרב גם לזאת. הוא הצטווה למשוח את אלישע, אבל הוא אינו עושה זאת, ובמקום זאת הוא מושך אחריו את אלישע ומקווה שאלישע יפעל בדרך משלו להחזיר את העם בתשובה.

יש לשים לב שגם כאשר אלישע רומז לו, הוא מסרב למנות אותו לנביא תחתיו: "... וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". כלומר, אני בכור תלמידיך, לכן הענק לי כפליים, כמשפט הבכורה[4], אבל אליהו עונה לו: "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל, אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה". ( מלכים ב' פרק ב' ט-י).

ואכן אלישע אינו ממהר למנות את יהוא ואת חזאל. הוא מרבה ב"נסים קטנים" לאנשים במצוקה ברחבי הארץ (מלכים ב' פרקים ד – ז) ומוכיח את מלך ישראל (מלכים ב פרק ה ,ח): "וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל". אבל רק לאחר ארבע עשרה שנים (!) כאשר מתברר לו שכל הנסים שעשה לא הועילו להחזיר את בני ישראל לעבודת ה' הוא פונה לבצע את המשימה שהטיל עליו אליהו.[5]

ובכן, האם אליהו היה 'קנאי'?

שלושה ביטויים יש ל'קנאותו' של אליהו:

א- הריגת ארבע מאות נביאי הבעל, שככל הנראה הובאו מצידון על ידי איזבל (מלכים א' פרק יח, יט),

ב- קטרוג על ישראל "עזבו בריתך",

 ג- הימנעותו מתפילה בעד העם.

מעניין להשוות זאת לנביאים אחרים.

משה, שגרם להריגת שלושת אלפים מבני ישראל (!) לאחר חטא העגל, אינו נחשב ל'קנאי'. וכן כל הנביאים (פרט אולי, ליונה) הוכיחו את עם ישראל וכינו אותו בכינויי גנאי, אינם נחשבים לקנאים.

והחשוב מכל, ה' אומר למשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל." (שמות לב, י וכן במדבר יד) אמנם לא נדרשת ממשה מעורבות מעשית בפגיעה בעם, לכן אין לו אלא להתפלל אל ה' שלא יכלה זעמו בעם.

לעומתם, אליהו אמנם לא התפלל למען העם, אך כאשר ה' דרש ממנו לפעול ולבצע מעשים הקשורים להרג המוני, הוא פשוט מסרב לבצע את הוראות ה' שיגרמו לנפילת רבים בעם !!

היאה להדביק לו תווית של 'קנאי'?!

ולכן אליהו נשאר בתודעה של העם כאיש הטוב:

(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

(כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:(מלאכי פרק ג)

ועל כך אמרו חכמים במדרש שיר השירים רבה (וילנא פרשה ד)

 זה אליהו זכור לטוב ... וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: (מלאכי ג') הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים וגו'.

---

[1] אם כי רד"ק אינו מסביר איך הרוח, הרעש, האש וקול הדממה הדקה הם אותות של כבוד.

[2] בדומה לשלושת הפעמים שהאתון של בלעם רואה את המלאך ובלעם 'מסרב' להבין שאין זה מקרה.

[3] כפי שניתן לראות באירוע קודם שבו הוא מתקומם על ה': וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהָי, הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ?!" (מלכים א' יז,כ).

[4] "הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" (דברים פרק כא, יז).

[5] כפי שניתן לראות במלכים ב' פרק ח' .לאחר שגחזי מספר למלך את כל "הגדולות" (=נסים) שעשה אלישע, אין המלך מתרשם במיוחד ואינו מסלק את עבודת הבעל.