המאמרים הנצפים ביותר

יום חמישי, 7 ביולי 2022

סכות על פי ויקרא כג

 ויקרא פרק כג

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ

        תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל

      וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם       בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:

(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:

(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:


שאלות:

"אך"  =אבל?

מדוע אחרי הסכום באים.פרטים חשובים על סוכות ?


"אך..." פרושו בפרקנו: רק  

בראשית  ז (כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

בראשית כז (ל) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ:

במדבר  יב (ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה':

 

שמחת האסיף המוצלח

יש עוד עונות אסיף ;

לוח גזר 
יַרְחו אָסִ(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשוון.

ספר היובלים
מועד הדגן-ביכורי קציר חיטים - 15/3.
50 יום נוספים = מועד התירוש - 3/5.
50 יום נוספים = מועד היצהר - 22/6.

סביר שלחקלאים היו חגיגות בסיומי עונות חקלאיות,למשל,חג הגז –של יהודה ושל אבשלום(שמ"ב כג יג)

                                                                                                                ושל נבל  (שמ"א כה)

הושע פרק ב
(ז) כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי:
(י) וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל:

מסבות האסיף לסוגיהם הם זמנים של שמחה ועלולים להכניס בהם מוטיבים אליליים. כגון, שופטים פרק ט (כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ...

לכן התורה אומרת שאת כל מסבות האסיף שביוזמת החקלאים יש לחוג רק [="אך"] באחד מועדי ה "לפני ה'" ,"חג לה' ".

כך יש לפרש את הפסוק:

רק באותם שבעת ימים (השוו שופטים יא, מ: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:).

הצמדה של חג האסיף ליום כפור כמו הצמדת תחילת הקציר לפסח.תמנע שיתוף אלהים אחרים.

דברים פרק טז
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ (בלשון עתיד - כדי שלא תדאג שמא לא יהיה גשם בחורף הקרוב) ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:

[ולכן אין צורך בחגיגות אסיף נוספות] [ד' המינים מייצגים את כל הצומח, אילו היה בהם חטה, ענבים וכיו"ב היה צריך חגיגת אסיף לשאר הפירות]

וכך יש להבין גם את ה"אך" של יום כפור (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת  נַפְשֹׁתֵיכֶם

רק יום אחד בשנה יהיה יום של צום ועינוי נפש !

 

ארבעת המינים

מדוע נבחרו דווקא ארבעה אלו ולא חטה, שעורה, גפן ותאנה ?

משנה ראש השנה פרק א משנה ב
בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון... ובחג נידונין על המים:

תענית דף ב עמוד ב
אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים.
וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים.

ירושלמי תענית פרק א דף סג טור ג /ה"א
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים
מדוע דווקא מינים אלו ?-ארבעה סוגים שלתלות הצמח במים;הדס – גשם,תמר – מי תהום,אתרוג – השקאה יזומה,ערבה- ליד הנחל.

 

ויקרא פרק כג  (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

לסוכה יש במקרא גם מובן סמלי:

עמוס פרק ט (יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת
תהלים פרק כז (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

 

ספורנו ויקרא פרק כג
(לט) אך בחמשה עשר יום. אחר שהזכיר את הדברים הכללים שכל המועדים מסכימים בהם וזה במה שכולם מקראי קדש וטעונים קרבן מוסף כאמרו "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה" וכו' אמר אך בחמשה עשר יום וכו' והודיע שחג הסכות נבדל משאר המועדים;

ראשונה שהשמיני שלו מקרא קדש כאמרו "וביום השמיני שבתון" לא כן בימי השבוע, ובימי חג המצות, וכן בחדשים ובשנים שבהם קדש השביעי לא השמיני.

שנית במה שזה החג טעון שנוי דירה כאמרו בסכות תשבו.

שלישית שטעון נענוע ארבע מינים כאמרו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו':

 

ספורנו (כז) אך בעשור לחדש השביעי. אף על פי שבשאר מקראי קדש ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה כאמרו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו (נחמיה ח, י) מכל מקום בעשור לחדש הוא יום הכפורים להתודות ולהתאונן גבר על חטאיו ואינו יום שמחה ותענוג אבל הוא יום ענוי כאמרו ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה

 

[1] רשב"ם (ויקרא כ"ג, לט ד"ה 'אך') ואבן עזרא (שם ד"ה 'וטעם אך') פירשו זאת על רקע הניגוד בין חג הסוכות לבין ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי זיכרון וכפרה. בדבריהם בא לכלל ביטוי האופי הכפול של חג הסוכות, המתקשר הן לראש השנה ויום הכיפורים והן לרגלים. אופיים של ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי דין, זעקה והיטהרות, שונה מהשמחה של חג הסוכות. התורה מדגישה את מצוות השמחה בסוכות כדי להדגיש שאין לפרש את חג הסוכות כיום דין. ואולם נראה שצודק הרב י' שביב ('סוכות במדבר', שמעתין 67–68, תשמ"ב, עמ' 11–14) בקושייתו, שלפי פירושם היה צריך מונח זה להופיע בתחילת הפרשייה.

ר' דוד צבי הופמן:ההוספה של סוכות כי רק בארץ היא אפשרית ולא במדבר

הרב שג"ר
שאם נצרף את דברי הספורנו להבחנות שהעלינו בפרקים הקודמים, נוכל להסביר את מבנה הפרשייה. בפרשיות אלו יש שני דגשים: הראשון מעמיד את עיקר החג סביב העבודה במקדש; המצווה היא הקרבת הקרבן, והדגש הוא על הקדושה ועל איסור המלאכה ולא על השמחה. הדגש השני קושר חג זה לפן החקלאי של חג האסיף, שעיקרו העלייה לרגל, הבאת הביכורים והשמחה לפני ה'. בפרשייה זו נוספים לו מצוות ארבעת המינים, שהיא חלק מהשמחה לפני ה', ומצוות הסוכה הנקשרת ליציאת מצרים.

 

שמות פרק כג וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
שמות פרק לד  וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:
ויקרא פרק כג חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':
דברים פרק טז (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: והיכן היצהר ?

 

שמות פרק יב (יד) וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
שמות פרק לב (ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַה' מָחָר:
במדבר פרק כט (יב) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים:

 

דיני סוכות  -  "נספח" ללוח המועדים שבפרשת 'אמור'

ויקרא פרק כג
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן...
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה':..
כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת  קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:

(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':
(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ...

(כד) ...בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה':

-         -         -         -         -         -         -         -         -         -         -         -          -

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים
            בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
        וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:
(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

                         "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 

המצווה כמעט היחידה שצריך לדעת את תכליתה.

מסכת סוכה דף יא עמוד ב
דתניא: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
- ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר.                רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.

 רמב"ן ויקרא פרק כג
(מג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, 
כענין שנאמר ישעיהו פרק ד (ה) וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל  כָּבוֹד חֻפָּה:(ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר.
[וַיְמַן ה' אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ]
 
ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם "כי בסכות הושבתי",
שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם...

תהלים פרק לא (כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ, תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת
עמוס פרק ט פסוק יא  בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי – ולא כתוב שהם עשו להם. [אין אזכור לסוכות במדבר,אלא לאהלים.]
גם לפסח משמעות של הצלה ישעיהו פרק לא (ה) כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט


                                    הילכו שנים - גשם וסוכות - יחדיו ?

זכריה פרק יד
וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

משנה ראש השנה פרק א משנה ב
בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה,בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון... ובחג נידונין על המים:

 תענית דף ב עמוד ב
אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. 
וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים.

ירושלמי תענית פרק א דף סג טור ג /ה"א
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים

משנה מסכת תענית פרק א משנה א
מאימתי מזכירין גבורת גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג
רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג
אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה מזכיר
[ב] אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.

ארבעת המינים היא בקשה אילמת לגשם. תודה על הגשם של השנה הקודמת ובקשה לגשם לשנה הבאה

מדוע דווקא מינים אלו ?-ארבעה סוגים של תלות הצמח במים;הדס – גשם,תמר – מי תהום,אתרוג – השקאה יזומה,ערבה- ליד הנחל.

בתקופת בית שני נוספו שני מנהגים באותו ענין;שמחת בית השואבה, וחביטת הערבות בהושענא רבה.

במזמורי "ההושענות" עצמן יש מעט העוסקות  בחקלאות; נשיאים להסיע, עננים מלהמניע, צמאיך תשביע. צמחים לגָשְמה.

בהושענא רבה בסוף ההקפות "שואלים ממך עז מטרות מים"... כמו שכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דב' כח)


יום רביעי, 27 באפריל 2022

"ואהבת לרעך כמוך" כי "בצלם אלוהים ברא את האדם"

 ויקרא פרק יט

(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'

 

על ההבנה המקובלת לצו הידוע מעלה נפתלי הרץ ויזל (בתוך "הבאור") ארבע תמיהות :


        א- אם כוונת הפסוק שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו, ייפלא מאד, שיצוונו על דבר שאינו בכח שום  נפש.  

        ב-  ואי אפשר שיאהב האדם את זולתו, וביותר איש נכרי לו, כאשר אוהב את עצמו, 

        ג -גם אין לצוות על אהבה ושנאה שאין האדם מושל עליהן,

        ד-ועוד: אם כן צריך שיתאבל על צרה של זולתו, מעל צרת נפשו, וחייו אינם חיים, שאין לך שעה שלא  יראה ולא ישמע בצרת אחר... " 

 

תרגום יונתן לפסוק ודברי הלל המעבירים את המצוה מתחום הרגש לתחום המעשה רק מעצימים את הקושי בהבנת המצוה החשובה הזאת.

תרגום יונתן : וּתְרַחֲמֵי (=ותאהב) לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ

שוב מעשה בנכרי אחד שבא ... לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד  [שבת לא.]

האם יתכן ש"לאהוב את..." אין משמעותו כמו "לאהוב ל..."? 


ראה כיצד מלית היחס משנה לחלוטין את מובנו של הפועל:

 

וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.                ויקרא  ח (ג)

 

וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן ...                   במדבר  יז (ז)

 

בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי ...  דברים  ד (י)

 

וכן בפעלים רבים מאד; לשלוח אל ..., לשלוח את..., לקחת את.., לקחת מ...  

 

וכך יש להניח שאין 'לאהוב את..' זהה ל'לאהוב  ל..."

הבעיה היא ש"לאהוב ל" אינו שכיח כל כך במקרא. למעשה רק עוד שלוש היכרויות הנוספות על פסוקנו ומשלושתן נוכל להגיע בבטחה למסקנה:

 

"לאהוב  ל..." משמעו להתייחס אל הזולת כשווה לך.

 

א  - וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב

 

כאשר חזר יהושפט מלך יהודה מהמלחמה הכושלת ברמות גלעד עם ידידו אחאב מלך ישראל התריס כנגדו הנביא

דברי הימים ב פרק יט

(א) וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם:

(ב) וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט

    הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'

 

מנין ליהוא החוזה שיהושפט 'אוהב לאחאב' ?

מלכים א פרק כב  [וכן דברי הימים פרק יח (ג)]

וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ

 

ב - אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד

מלכים א פרק ה

(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ

כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

 

מה פשר אהבה זאת בין מלך צור למלך ישראל ?

דוד כבש את ארם ואת כל הערים הצפוניות עד לבוא חמת.

 

שמואל ב פרק ח

(ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה ... וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ:

(ו) וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה ...:

(ח) וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד:

(ט) וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר:

 

רק עיר אחת לא נכבשה על ידי דוד.

דוד לא כבש את צור, כי הייתה על אי המרוחק מרצועת החוף בכשמונה מאות מטר [ אלכסנדר מוקדון כבש אותה לאחר שבנה דייק שחיבר את העיר לחוף]

ולכן חירם לא היה וסל שלו כמו שאר מלכי הצפון.

הם היו שני מלכים בדרגה שווה.


ג - וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים

 

כמה פסוקים באותו פרק לאחר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ נאמר על הגר :

 

ויקרא פרק יט

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:

(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

 

 המונח כ א ז ר ח חוזר כמה פעמים במקרא ובכולם הכוונה לשוויון זכויות וחובות.

וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת: [ויקרא פרק כד (טז)]

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם  [שמות פרק יב (מח)]

 

מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה [ויקרא פרק כד (כב)]

יש להניח שגם מחלוקת התנאים המתמודדת עם ערכה המוסרי המיוחד של המצווה מתכוונת להזכיר לנו שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן אין רשות לאדם אחד לראות עצמו נעלה מעל האחר.

ספרא קדושים פרשה ב ד"ה פרק ד

"ואהבת לרעך כמוך",

רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה,

בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה.

[כוונת בן עזאי לפסוק מבראשית פרק ה א'

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:]

 

ר' נפתלי הרץ ויזל שהוזכר בפתיחה מגיע לאותה מסקנה של שוויון בין בני אדם. הוא מבסס את פרושו על המילה "כמוך"

       ואומר אני, שאין מילת "כמוך" בלשון הקודש כולל כוונה זו, אלא "כמוך" פירושו:
       הדומה לך, כמו (בראשית מ"ד) "כי כמוך כפרעה" – דומה אתה במעלתך למעלת פרעה; (בראשית        מ"א ל"ט) "אין נבון וחכם כמוך" – 
       שוה לך ודומה לך;

       וכן כאן פירושו "ואהבת לרעך" שהוא כמוך – שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלוהים 
       והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכולם נבראים בצלם.

 

לסיום, מן הראוי להזכיר שבמזרח הקדום היה המלך נחשב לאל ,או לבן אלוהים, ולכן היו צריכים לסגוד לו. וגם בימינו -לצערנו - יש מנהיגים החושבים שלשלטון נבראו...

 

יום שני, 18 באפריל 2022

מה טעם מצוות ספירת העומר ?


מדוע לא קבעה התורה שחג השבועות יהיה בו' סיון כמו שעשתה בשאר הרגלים ? 
האם יש ערכים חינוכיים מיוחדים לספירה הזאת? התורה ממעטת מאד במתן טעמים למצוות. וטוב שכך כדי שלא יאמר אדם שלדידו הטעם אינו רלוונטי ולכן פטור הוא מהמצווה.
הוא הדין במה שייכתב להלן. אין כל בטחון שקלענו לכוונת התורה בספירה היום-יומית לשבועות. בכל זאת נדון בנושא במסגרת של 'מצווה לעסוק בדברי תורה'.

מקובל לומר שעל ידי הספירה יוצרת התורה קשר בין יציאת מצרים למתן תורה. כלומר מטרת היותנו לעם היא קבלת התורה. נראה שיש להוסיף על כך רעיון המתאים לכל המעטפת של ספירת העומר.

נבדוק שבע נקודות ייחוס שונות למצווה וננסה למצוא חוט רעיוני אחד שעליו ניתן לשזור את כל "החרוזים".

א - איסור חדש

גם אם כלתה התבואה מהמזווה של החקלאי בעונת הפסח,אוסרת עליו התורה לקטוף מלילות מהשעורים המבשילות בשדהו לפני "ממחרת השבת" יום הנפת עומר השעורים.

וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם  [ויקרא כג]

ב – "ממחרת השבת"

מבלי לקבוע את היום המדויק נוכל לומר בבטחון שהתורה דורשת שהתחלת הקציר תהיה סמוכה לפסח.יתר על הכן, על הפסח להיות בעונת האביב [דברים טז "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח"] ,כלומר כאשר השעורים יגיעו לשלב קרוב להבשלה [במכת הברד נאמר : ...וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב...]

ג – "מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'"

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':
           מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה': [ויקרא כג]

ספירת העומר היא, אפוא, בין הנפת העומר שהתירה את הקציר עד הבאת לחם העשוי מהחטה שזה עתה נקצרה בשבועות.

ד - חמישים יום

כידוע יש רק מצוה אחת נוספת בתורה בה אנו נדרשים לספור שבע פעמים שבע ולקדש את החמישים, שנת היובל.האם יש קשר בין שתי המצוות?

ה - עומר

עומר הוא אסופת שבלים.העומר הוא גם מידה של עשירית האיפה.כך נאמר במן שאכלו בני ישראל במדבר. [שמות טז]

לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת... וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

מעניין שרק בשני מקומות אלו מכונה העישרון במונח "עומר". האם יש קשר ביניהם ?

ו - פאה ולקט

בסיום ההוראות להנפת שתי הלחם בשבועות, חוזרת התורה על שתי מצוות שכבר הוזכרו בפרשת קדושים. ומה להן במסגרת מצוות המועדים ?

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ

וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם    אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם [ויקרא כג]

 

ז – "שבועות חוקות קציר"

הנביא ירמיהו מוכיח את העם על שאינו מודה לה' על חסדיו ובין השאר הוא אומר:

וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ:
           וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם: נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ 
           הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ 
           שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ: [פרק ה']

 

ההסבר המשותף לשבע הנקודות הנזכרות

ימי הספירה הם ימי הקציר. זאת העונה בה ייקבע אם יהיה למשפחה בטחון כלכלי לשנה הקרובה. הבעיה היא שככל שהיבול הולך ומתרבה בכל אחד מימי הקציר, כך סכנת "כחי ועוצם ידי" מתגנבת ללב החקלאי והולכת ומתעצמת ביחס ישיר להגדשת הסאה.
לכן התורה מרבה בהוראות שעשויות למנוע הרגשת בטחון מופרזת [ולעודד הכרת] ולהכיר תודה לבורא עולם על חסדיו.
       ב"אסור חדש" לומד החקלאי שאין הוא בעל התבואה שגידל. ללא הנפת עומר השעורים במקדש אין לו רשיון להניף חרמש על התבואה אף על פי שהוא השקיע בה את כל מעייניו.
        התחלת הקציר סמוך לפסח מזכירה לבעל השדה " וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם."

במשך הקציר אין האיכר יכול להתפנות כדי להודות לה', אבל בעצם הספירה מונחת המחשבה שכאשר יסתיים הקציר נקריב מנחת תודה לה' מהתבואה החדשה. כך האכר מונה יום יום ושבוע אחר שבוע עד למועד המתאים להודיה.
שבע פעמים שבע + אחד = חמישים.
המנין הזה חוזר רק במצוות היובל. ביובל מלמדת אותנו התורה שאפילו השדות שאנו מעבדים וחיינו תלויים בתנובתם אינם רכושנו הפרטי

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי [ויקרא כה]

כך גם על כל תבואת השדה עלינו להודות לבורא עולם על חסדיו עמנו.

וכך נאמר גם על המן ,"עומר לגלגולת",

וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ
כִּי לֹא עַל  הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם:
  [דברים  ח]

שורת הקוצרים מתקרבת לקצה השדה. האיכר כבר רואה בדמיונו את האסם המתמלא. סכנת הבטחון העצמי בשיאה, וכאן גוזרת עליו השגחה:

            לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ... לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם !!

במצוות הפאה והלקט לא מסתפקת התורה באסוציאציות לחג הפסח שהתרחק בינתיים וגם לא מתייחסת לספור הקדום של המן, אלא "קום ועשה". יותר נכון: "אל תעשה". תתגבר על יצרך ואל תהנה מסיום הקציר,אלא השאר לעניים המקוששים אחר שבלים שנפלו והמצטופפים בקצה השדה וממתינים לחלקה שתשאיר להם לקצור את התבואה במו ידיהם.

        אם עד עתה לא מצאנו אמירה מפורשת לגבי הקשר שבין הקציר לספירת השבועות.בא הפסוק מירמיהו פרק ה' [ראה לעיל] ומכריז שלמרות כל הסימנים אנשי יהודה לא נרמזו והתעלמו מה' המשפיע עליהם מטובו. במלים שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ מזכיר לנו הנביא שגם בזמן הקציר צפויות הפתעות לא נעימות כמו שרפות, שודדים, ארבה ועוד כהנה וכהנה.

 

וּבְיָמֵינוּ...

 

          יש חשש שעלול לעלות במחשבתינו רעיון מוטעה;כיון שבימינו ביטחוננו הכלכלי אינו קשור כל כך לימי הקציר, שמא ספירת העומר אינה רלוונטית יותר? התשובה היא : לא ולא !!

         עלינו לקיים אותה כדי ללמוד ממנה איך ליישם את המסר שלה בתנאי החיים המודרניים. לא כל ענף חקלאי – וגם תעשייתי – מובטחים מפני הפסד. לא לכל משפחה מובטח שבשנה הקרובה היא תיהנו מחיי הרווחה שאליהם היו רגילים. לכן בכל הזדמנות שמתברר לנו שכלכלתנו בשנה הקרובה איתנה, ושגם בזמן הקרוב נוכל ליהנות מכל טוב, שומה עלינו לדעת  ש ל א  ה כ ל  מ ו ב ן  מ א ל י ו.
עלינו להרבות בהכרת חסדו של  ה"משביע לכל חי רצון".

ב"שנת הקורונה" חוה העולם כולו שפל כלכלי אדיר. מיליוני בני אדם אבדו את מקור פרנסתם. אנשים שלא חשו מחסור מימיהם נזקקו לעזרת הממשלה והצבור. אלפי תודות לבורא עולם שצלחנו את המשבר הזה בשלום – כך אנו מקווים.

מכאן שבכל סִכּום מאזן כלכלי, בבדיקת המאזן המשפחתי, בחתימה על חוזה לתעסוקה בשנה הבאה. וכן בכל אירוע שמבטיח לנו בסיס כלכלי - יש לזכור להודות לה'. יש מי שיסתפק באמירה קצרה ויש מי שיאמר פרק בתהלים [כמו, למשל, "מזמור לתודה"] וכמובן יהיו גם כאלה שיתחייבו לתת צדקה ביד רחבה.

וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד:

 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם:

 לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד

 כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:

וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל

וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל:

וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ:

וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת

            כִּי מִמְּךָ הַכֹּל   וּ מִ יָּ דְ ךָ   נָ תַ נּ וּ   לָ ךְ:                              [דברי הימים א פרק כט]