חטא משה ואהרון
במדבר כ'
א-
יג
נסיונות
רבים הועלו כדי להסביר את חטא משה ואהרון.
[ראה שד"ל
על האתר].לאחרונה
יש המנסים לקשור את האירוע לשנת הארבעים
במדבר.אך
התורה מציינת דווקא את החודש ולא את
השנה,ולכן
לשיטתם העיקר חסר מן הספר.
בעיה
קשה מתעוררת בקריאת הפרשיה מתחילתה
ובמיוחד בסופה;
נגד
מי מכוונת תלונת העם במי מריבת קדש ?
לכאורה,נגד
משה ואהרון.
חמישה
היגדים מפורשים מוכיחים זאת ללא כל ספק.
א –
וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:
ב-
וַיָּרֶב הָעָם עִם
מֹשֶׁה ...
[השורש ר.י.ב.
מופיע רק בתלונות על
המים כאן ובשמות יז ]
ג-
וְלָמָה הֲבֵאתֶם
אֶת קְהַל ה'
אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה
לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:
ד-
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ
מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל
הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה,
לֹא
מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן
וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת -
כלומר אינכם יכולים
להביאנו אל הארץ המובטחת.
ה -
וַיָּבֹא מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
רק
בתלונה זאת נאמר שמשה ואהרון נכנסו לאהל
מועד "מפני
הקהל".
לכן צודק אב"ע
באמרו:
'כדמות בורחים'.
נזכיר שבתלונה אחרת
על מחסור במים נאמר:
וַיִּצְעַק
מֹשֶׁה אֶל ה'
לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה
לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:
שמות פרק יז,
ד.
ואכן העדר מים במדבר
גורם לתסכול אגרסיבי ביותר.
על
החמישה הנ"ל
מוסיף העם שתי "הצהרות
נאמנות"
לה'.
"וַיֹּאמְרוּ
לֵאמֹר:
וְלוּ גָוַעְנוּ
בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'"
[הכוונה לנאמר בסוף
פרק יז]
"וְלָמָה
הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה'..."
במלים
אחרות :אין
לנו דבר נגד הקב"ה.
רק אתם -
משה ואהרון -
נושאים באחריות לאסון
הכבד המאיים עלינו במדבר.
אבל
במלים האחרונות של הפרשיה מתהפכת התמונה.
(יג)
הֵמָּה מֵי מְרִיבָה
אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
ה'...
כיצד
נוכל להבין זאת ?
עם מי,אפוא,
רבו בני ישראל ?
מדוע התורה מפרטת מאד
את המריבה עם משה ואהרון ובסוף ,כבדרך
אגב,משנה
את יעד המריבה של העם ?
העם
כבר למד בתלונות הקודמות שתלונה ישירה
נגד ה'
נענית בעונש מידי.כגון,
במדבר
פרק יא (א)
וַיְהִי הָעָם
כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'
וַיִּשְׁמַע ה'
וַיִּחַר אַפּוֹ
וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה'
וַתֹּאכַל בִּקְצֵה
הַמַּחֲנֶה:
כדי
להימנע מתגובת ה'
הם מסתירים את יעד
התלונה;כביכול,
רק שני המנהיגים
האנושיים אשמים במחדל הקשה,
אך למעשה הם יודעים
שהם רק שליחים של ה'.
משה
מודע ל"הצגה"
זאת.כך
אמר לקרח:
לָכֵן
אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים
עַל ה'
וְאַהֲרֹן מַה הוּא
כִּי [תלונו]
תַלִּינוּ עָלָיו:
[במדבר פרק טז (יא)]
וכן
לדתן ואבירם:
וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה'
שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת
אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי
לֹא מִלִּבִּי:
...
(ל)
וְאִם בְּרִיאָה
יִבְרָא ה'
... וִידַעְתֶּם כִּי
נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'.
[שם (כח)]
ארבע
ההוראות של ה'
ליציאה מהסבך נועדו
גם להקדיש את ה'
וגם להחזיר למנהיגים
את יוקרתם.
א -
קַח אֶת הַמַּטֶּה
ב-וְהַקְהֵל
אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ
וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם
וְנָתַן מֵימָיו
ג -
וְהוֹצֵאתָ לָהֶם
מַיִם מִן הַסֶּלַע
ד -
וְהִשְׁקִיתָ אֶת
הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
בבצוע
של הוראות אלו רק על הראשונה נאמר:
(ט)
"וַיִּקַּח מֹשֶׁה
אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'
כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ".
מכאן שבשלושת האחרות
לא מלאו משה ואהרון אחר דברי ה',כפי
שנראה להלן.
ברור
ש "הַמַּטֶּה
מִלִּפְנֵי ה'"
הוא מטה אהרון הנזכר
בפרק י"ז
שקדם לשני הפרקים ההלכתיים י"ח-
י"ט
המפרידים ביניהם.ושם
נאמר:
(כה)
וַיֹּאמֶר ה'
אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת
מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת
לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי
וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא
יָמֻתוּ:
וכן
נאמר [שם
פס'
כ]
" וַהֲשִׁכֹּתִי
מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם"
.כמו שבעצם קורה עכשיו.
ואם
היו משה ואהרון מדברים אל הסלע "
לְעֵינֵיהֶם ",
היה הסלע 'נותן
מימיו',היה
שם שמים מתקדש.
ועל ידי שתי פעולות של
משה – "וְהוֹצֵאתָ"
"וְהִשְׁקִיתָ"
- כלומר ארגון העם הצמא
בסדרי הגישה אל המים ,היה
העם מתרשם מחדש במנהיגותו של משה.
התורה
אינה חוסכת במלים כדי שהקורא יזדהה עם
המצוקה של משה ואהרון המשוכנעים שתלונת
העם היא רק נגדם ולכן אינם מבצעים את
ההוראה השניה – "
וְדִבַּרְתֶּם אֶל
הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם"
– כפי שציוה ה'.השינוי
איננו רק בהכאה במקום הדבור,אלא
נרחב יותר.
ה'
ציוה להקהיל את
"הָעֵדָה".עליה
נאמר:
"וְלֹא
הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ
עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן ".העדה
הצמאה למים ממורמרת בעמקי לבה על ה',אך
את תסכולם הם מוציאים על משה ואהרון.לכן
מצווה ה'
להקהיל אותה כדי
שבהוצאה הנסית של המים תשוב להכיר בכוחו
של ה'.
הדבור
אל הסלע "לְעֵינֵיהֶם",-
ולא ישירות אליהם -
נועד,אפוא,לחשוף
את העמדת הפנים שבין תלונתם הגלויה לזאת
הנסתרת.כך
משה ואהרון ידברו אל הסלע,כאשר
ברור שהכוונה היא שהעם ישמע.
ה' העדה
העדה
משה משה הסלע
(י)
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי
הַסָּלַע
משה
ואהרון מקהילים את "הקהל"
–ולא את "העדה"-,את
אותו קהל שהבריח אותם אל אהל מועד.את
הבריונים הצועדים בקדמת ההפגנה.הם
מביאים אותם אֶל פְּנֵי הַסָּלַע,כלומר
סמוך למקום הנביעה כדי שיוכלו לראות
שהם-הם
המוציאים את המים.[סמוך
למקום הנביעה אין אפשרות להביא אנשים
רבים]
הפניה
הזועפת והשאלה הרטורית "
שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים
הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם
מָיִם"
נועדו להעצים את מחולל
הנס.גם
"וַיָּרֶם
מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ"
[שלא נאמר בהוצאת המים
ב"מי
מריבה"
(שמות יז)]
מגדיל את חלקו של משה
ומשווה אותו לבצוע מכות מצרים ובמיוחד
לבקיעת ים סוף (שם
יד טז).
וַיַּךְ
אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם –
אף לא פעם אחת הוצרך משה להכפיל את הסימן
לתחילת הנס.אין
זאת
אלא
שבהכאה הראשונה לא יצאו מים [רש"י
על אתר].
משה היה צריך להבין
שעליו לחזור להוראות ה'
במדויק.משה
אינו שועה לאזהרת ה'
ומכה פעם נוספת.
"וַיֵּצְאוּ
מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה
וּבְעִירָם"
-בניגוד לתכנית המקורית
"וְנָתַן
מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן
הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת
בְּעִירָם".ה'
מונע ממנו לצבור יותר
קרדיט על ידי הפעולות של "והוצאת"
"והשקית"
שהיו בתכנון המקורי.
(יב)
"וַיֹּאמֶר ה'
אֶל מֹשֶׁה וְאֶל
אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי
לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל".
הגדרה זאת של המעשה
תואמת את המתואר לעיל.ה'
רואה ללבב ואילו לאדם
אין אלא רק מה שעיניו רואות.יחד
עם התאור המפורט של התלונה בה אנו מזדהים
עם התמונה הנקלטת בעיני משה ואהרון,הם
אבדו את אמון ה'
בהמשך הובלת העם לארץ.
האשמת
העם שהם הונו אותם ולא הביאום ל"מְקוֹם
זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן
".ורצונם
העז להוכיח שיש להם היכולת להנהיג את העם
לארץ גורר את תגובת ה'
;
"לָכֵן
לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל
הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם."
הפסוק
הסוגר את הפרשיה
הֵמָּה
מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶת ה'
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם
מלמדנו
פעם נוספת :
אֵין
חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה
לְנֶגֶד ה'
[משלי פרק כא ל]
...וּדְבַר
אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם [ישעיהו
פרק מ ח]
