"ואהבת לרעך כמוך" כי "בצלם אלוהים ברא את האדם"

 ויקרא פרק יט

(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'

 

על ההבנה המקובלת לצו הידוע מעלה נפתלי הרץ ויזל (בתוך "הבאור") ארבע תמיהות :

        א- אם כוונת הפסוק שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו, ייפלא מאד, שיצוונו על דבר שאינו בכח שום  נפש.  

        ב-  ואי אפשר שיאהב האדם את זולתו, וביותר איש נכרי לו, כאשר אוהב את עצמו, 

        ג -גם אין לצוות על אהבה ושנאה שאין האדם מושל עליהן,

        ד-ועוד: אם כן צריך שיתאבל על צרה של זולתו, מעל צרת נפשו, וחייו אינם חיים, שאין לך שעה שלא  יראה ולא ישמע בצרת אחר... " 

 

תרגום יונתן לפסוק ודברי הלל המעבירים את המצוה מתחום הרגש לתחום המעשה רק מעצימים את הקושי בהבנת המצוה החשובה הזאת.

תרגום יונתן : וּתְרַחֲמֵי (=ותאהב) לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ

שוב מעשה בנכרי אחד שבא ... לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד  [שבת לא.]

האם יתכן ש"לאהוב את..." אין משמעותו כמו "לאהוב ל..."? 

ראה כיצד מלית היחס משנה לחלוטין את מובנו של הפועל:

 

וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.                ויקרא  ח (ג)

 

וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן ...                   במדבר  יז (ז)

 

בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי ...  דברים  ד (י)

 

וכן בפעלים רבים מאד; לשלוח אל ..., לשלוח את..., לקחת את.., לקחת מ...  

 

וכך יש להניח שאין 'לאהוב את..' זהה ל'לאהוב  ל..."

הבעיה היא ש"לאהוב ל" אינו שכיח כל כך במקרא. למעשה רק עוד שלוש היכרויות הנוספות על פסוקנו ומשלושתן נוכל להגיע בבטחה למסקנה:

 

"לאהוב  ל..." משמעו להתייחס אל הזולת כשווה לך.

 

א  - וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב

 

כאשר חזר יהושפט מלך יהודה מהמלחמה הכושלת ברמות גלעד עם ידידו אחאב מלך ישראל התריס כנגדו הנביא

דברי הימים ב פרק יט

(א) וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם:

(ב) וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט

    הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'

 

מנין ליהוא החוזה שיהושפט 'אוהב לאחאב' ?

מלכים א פרק כב  [וכן דברי הימים פרק יח (ג)]

וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ

 

ב - אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד

מלכים א פרק ה

(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ

כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

 

מה פשר אהבה זאת בין מלך צור למלך ישראל ?

דוד כבש את ארם ואת כל הערים הצפוניות עד לבוא חמת.

 

שמואל ב פרק ח

(ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה ... וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ:

(ו) וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה ...:

(ח) וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד:

(ט) וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר:

 

רק עיר אחת לא נכבשה על ידי דוד.

דוד לא כבש את צור, כי הייתה על אי המרוחק מרצועת החוף בכשמונה מאות מטר [ אלכסנדר מוקדון כבש אותה לאחר שבנה דייק שחיבר את העיר לחוף]

ולכן חירם לא היה וסל שלו כמו שאר מלכי הצפון.

הם היו שני מלכים בדרגה שווה.

ג - וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים

 

כמה פסוקים באותו פרק לאחר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ נאמר על הגר :

 

ויקרא פרק יט

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:

(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

 

 המונח כ א ז ר ח חוזר כמה פעמים במקרא ובכולם הכוונה לשוויון זכויות וחובות.

וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת: [ויקרא פרק כד (טז)]

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם  [שמות פרק יב (מח)]

 

מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה [ויקרא פרק כד (כב)]

יש להניח שגם מחלוקת התנאים המתמודדת עם ערכה המוסרי המיוחד של המצווה מתכוונת להזכיר לנו שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן אין רשות לאדם אחד לראות עצמו נעלה מעל האחר.

ספרא קדושים פרשה ב ד"ה פרק ד

"ואהבת לרעך כמוך",

רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה,

בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה.

[כוונת בן עזאי לפסוק מבראשית פרק ה א'

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:]

 

ר' נפתלי הרץ ויזל שהוזכר בפתיחה מגיע לאותה מסקנה של שוויון בין בני אדם. הוא מבסס את פרושו על המילה "כמוך"

       ואומר אני, שאין מילת "כמוך" בלשון הקודש כולל כוונה זו, אלא "כמוך" פירושו:
       הדומה לך, כמו (בראשית מ"ד) "כי כמוך כפרעה" – דומה אתה במעלתך למעלת פרעה; (בראשית        מ"א ל"ט) "אין נבון וחכם כמוך" – 
       שוה לך ודומה לך;

       וכן כאן פירושו "ואהבת לרעך" שהוא כמוך – שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלוהים 
       והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכולם נבראים בצלם.

 

לסיום, מן הראוי להזכיר שבמזרח הקדום היה המלך נחשב לאל ,או לבן אלוהים, ולכן היו צריכים לסגוד לו. וגם בימינו -לצערנו - יש מנהיגים החושבים שלשלטון נבראו...