הלל ויום העצמאות

האם מתאים "ההלל" ליום העצמאות ?

מתי לראשונה התקבלו פרקי "ההלל" כתפילת הודיה ?

בגמרא [פסחים קיז] וויכוח ארוך שבסכומו נאמר :

          וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל

          שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק,

          ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל,

          ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.  

ניתן לגלות את הפעם הראשונה שהתקיים ולכשנגאלין ...  

לשם כך נעיין הפסוקים אחדים ב"הלל".נפתח בפרק הקצר והתמוה ביותר בתנ"ך כולו.

          תהלים פרק קיז

          (א) הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם

               שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים:

          (ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ    

               וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ:

הייתכן שכאשר ה' מגביר חסדו על ישראל,צריכים הגויים להודות לו ?!  שישראל יודו לו.

ההסבר לפנייה הזאת אל הגווים נמצאת בשני פסוקים.האחד ב"הלל" עצמו.

          תהלים פרק קטו

     (ב) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:

שאלת הגויים איננה תמימה כל עיקר.אין כוונתם אם ה' נמצא במזרח ,או, במערב,אלא הוא אינו קיים כלל ,הוא זנח אתכם לחלוטין.ולכן בהמשך פונה המשורר אל הקהל במעין ויכוח תיאולוגי:

תהלים פרק קטו

(ד) עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב         מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

(ה) פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ        עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

(ו) אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ     אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:

(ז) יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן           רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ

לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:

וממשיך בדברי חיזוק לעם מחשש שאכן המסו הגויים את הבטחון בה'.

(ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם        כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:

(ט) יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה'           עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

(י) בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה'       עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

(יא) יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה'        עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

ובפעם השנייה במזמור ע"ט העוסק בחורבן בית המקדש.

לא קשה לדעת מה הוא האירוע הגורם לגויים לזלזל בה',ולערער את אמונת ישראל בה'.                   

תהלים פרק עט

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ

     טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:

 (ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

 (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם

בפרקי ההלל מצוטטת אותה הטחה כלפי שמים וכנגדה הקריאה המשולשת:

יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה'                 עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

מזמורי ההלל עוסקים במהפך הגדול בהיסטוריה שלנו;

ממצוקת החורבן והגלות לגאולה וחזרה לארץ.

תהלים פרק קיח

(י) כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי                                 בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

(יא) סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי                            בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

(יב) סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים      בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם

 (יח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ    וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

תהלים פרק קטז

(ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי      כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי:

(ח) כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת      אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי:

ולכן הקריאה לגויים להודות לה' כי גבר עלינו חסדו מובנת ומוצדקת ביותר.חזרו בכם מ"איה אלוהיהם".

בספר עזרא פרק ג' נוכל למצוא את המועד המדויק לתחילת אמירת ההלל.

 (ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר ...  לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה':

 (י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם

לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:

(יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה'

כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל

וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה

בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה':

אמנם חכמים נוטים להקדים את ייסוד ההלל לאירועים דרמטיים מוקדמים יותר בהיסטוריה שלנו כגון יציאת מצרים,כבוש הארץ,מלחמת דבורה וברק ועוד.

וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן  [פסחים קיז].

כשם שהגלות התחילה בחורבן הבית,היא הסתיימה עם יסוד הבית השני.

מכל עמי המזרח התיכון שהוגלו על ידי אשור ובבל רק עם ישראל שמר על נאמנותו למולדתו.על אחת כמה וכמה יש להודות לקב"ה שלאחר אלפיים שנות גלות,בהן היו נדידות עמים רבות,רק עם אחד התפלל והאמין שיום יבוא והוא יזכה לשיבת ציון המחודשת.ויתקיימו בנו דברי התורה:

דברים פרק ל

(ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ

     וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:

(ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ

    וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:

ומכאן הסבר לבקשות הישועה –"אנא ה', הושיעה נא!!" אשר אינן מתיישבות, לכאורה, במזמורי התודה והלל. בשלבים הראשונים לשיבת ציון הייתה היענות מועטה. עזרא פרק ב (סד) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים: במפקד יואב את העם בימי דוד היו ביהודה : [דברי הימים א פרק כא ]

(ה) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד ... וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: 

כלומר ארבעים ושלושה אלף השבים היו כעשרה אחוז. כך יש גם להבין את בקשת המשורר המודה לה' בתהלים פרק קכו

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:
(ד) שׁוּבָה ה' אֶת שבותנו שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:  אנו מבקשים "שטפון" של שבים לציון.

גם אם היה נדמה לנו שאולי צודקים הגויים באמרם:" אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם"

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ  !! גם כאשר היה נדמה לך שה' חדל להשגיח על עמו.

ולכבוד שיבת ציון המודרנית אשר התחילה בשש מאות אלף והגיעה עתה -שנת שבעים ושלוש להקמת המדינה- לשבעה מיליון על אחת כמה וכמה וכמה שגדולה  חובתנו להלל ולשבח את מושיענו.

אלישע הנביא והנערים מבית אל מלכים ב' ב' כג-כד

אלישע הנביא והנערים מבית אל מלכים ב' ב' כג-כד

רבים תמהים על אלישע שגרם למותם של ארבעים ושנים נערים מהעיר בית אל.רבו הניסיונות להסביר את הסבה לקללת אלישע "עלה קרח,עלה קרח" על ידי אותם הנערים.עיון מדוקדק בתחילת הפרק יפרק לנו את התמיהות.

יציאת בני הנביאים בבית אל שונה מיציאת בני הנביאים שביריחו.

מלכים ב פרק ב

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל: (ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ: (ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי ה' שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ: (ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ

לשלושת ההבדלים "עד בית אל","וירדו" – "ויבאו","ויצאו" – "ויגשו" יש הסבר פשוט אחד.אליהו ואלישע לא נכנסו לבית אל ולכן רק "עד בית אל", לכן בני הנביאים "יצאו" אליהם בעברם ליד בית אל. לעומת זה אליהו ואלישע "באו", כלומר נכנסו 1 ליריחו ולכן נאמר על בני הנביאים שם "ויגשו".

יש לשער שאליהו ואלישע מחרימים את בית אל בגלל עגל הזהב אשר בה 2.בכל פרקי אליהו ואלישע אין אמירה מפורשת נגד עגל הזהב,כי עבודת הבעל שאיזבל מחדירה לישראל על ידי ארבע מאות נביאי הבעל עולה בחומרתה על בעיית עגלי הזהב עשרת מונים3

מעניין שכאשר אליהו ואלישע עברו ליד בית אל לא יצאו הנערים לקלס אותם.כנראה חששו מאליהו "הקנאי".עתה הם מנסים לפוגג את החרם על ידי התקלסות בנביא ה' מתוך תקווה שכך ימחו נגד החרמת עירם.אלישע עומד,איפוא,במבחן קשה. אם יתעלם מהפגיעה בו ויַראה שהוא שונה מאליהו מורו,עלול להתקבל הרושם שניתן להכשיר את עבודת ה' על ידי עגל הזהב.יתר על כן הקריאה "עלה קרח" מציינת שאלישע אינו כאליהו .

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא: [מלכים ב פרק א ]

אלישע חייב להראות שהוא ממשיכו של אליהו והוא נושא את כל האשראי שצבר אליהו,

אין להטיל על אלישע את אשמת מות הילדים.הוא נהג בהם מידה כנגד מידה."ויקללם" איננו יודעים מה היה תוכן אותה קללה. יתכן שאמר שהם יהיו קרחים,או בדומה לזה.יציאת הדובים מן היער מראה שיד ה' בדבר.

ומדוע דווקא דובים ודווקא יער ?

חית הטרף השעירה ביותר היא הדב. ומקום שיש בו עצים מרובים נקרא "שעיר" [=עשיו] ולעתים יש ביער מקום חשוף והוא "קרחת יער" 4. "העונש המידתי "הוא אחד ממאפייני יד ה' כמו שאמר יתרו :

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:[ שמות פרק יח יא].כלומר הטביעה בים הייתה כנגד השלכת התינוקות ליאור.

ולכן אין לטפול את אשמת מות הילדים על השליח,אלא –אם כבר – על המשלח.

לפני ספור הנערים בבית אל נכתב על רפואת המעין של יריחו. [מלכים ב' ב' יט]טענת התושבים הייתה:

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע:

הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה

וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת

'שכול' נאמר בעיקר על מותם של ילדים5 .

יהושע פרק ו (כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר

אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'

אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ

בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:

קללת יהושע התממשה סמוך לזמנו של אלישע בזמן מלכות אחאב.

בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה

בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ

כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. [מלכים א פרק טז (לד)]

אלישע נענה לבקשת מתיישבי יריחו להפסיק את הקללה ו"ריפא" את המים. האם עלה בדעתו שהקללה תעבור לעיר אחרת ?