מאי חנוכה ?
אין להתפלא על שאלה תמימה זאת של הגמרא, כי מיד יתברר לנו שאכן לא בפשטות נוכל להשיב עליה.
מה היא הסיבה הראשונית והעקרית לחג זה?
לפחות שלוש תשובות טובות באות בחשבון:
א' נס פך השמן –'והראיה: עיקר מצות החג בהדלקת הנרות, מן הסתם כזכר לאותו נס.
ב' הנצחון על היוונים' - והראיה: כך אנו מודים לה' בתפילה:"על הנסים... ועל המלחמות... גבורים ביד חלשים
ורבים ביד מעטים."
ג' חנוכת המקדש' - וטיהורו מטומאות היווניים, והראיה: קריאת התורה בחג החנוכה היא מחנוכת המזבח על ידי
הנשיאים , ועוד, שמו של החג מעיד על מקורו הראשון.
ועל כל אחת מתשובות אלו ניתן להקשות בשאלות כבדות משקל:
כנגד א - היכן מצינו שקובעים חג על נס ? וכי מעט נסים אירעו את אבותינו ואף לא על אחד מהם הוכרז חג!
ועוד,בכסלו עונת המסיק,ניתן לצאת ולמסוק ומיד לעצור שמן.[טומאה דחויה בצבור].
כנגד ב- היכן מצינו שקובעים חג על נצחון ? וכי מעט נצחונות היו ליהושע ולדוד ולא נקבע חג על אחד מהם!
כנגד ג- ומדוע לא נקבע חג על חנוכת המקדשים האחרים בימי משה , שלמה ועזרא? או טיהור המקדש בימי
חזקיהו ויאשיהו?- הרי הצמידו אותם לחגים קיימים : פסח וסוכות , אם כן מדוע לא נהגו כך גם בטיהור המקדש
בימי המכבים , אלא קבעו ימי חג חדשים?
בעיתו של חג החנוכה שאין לו טקסט מוכר ומפורסם הסמוך לו בזמן ובמקום כדוגמת מגילת אסתר, ולכן רבו בו
הבלבול והעמימות ואל נתפלא על השאלה: מאי חנוכה ?
כמה גלגולים עברו על ימי החנוכה :
א - חנוכת המקדש על יד המקבים
רק במקבים ב', י', ה'-ז' ניתן הסבר משכנע לשמונת ימי החג:
"וביום אשר טומא המקדש בידי נכרים, ביום ההוא היה טהור המקדש,
בעשרים וחמישי בחודש ההוא הוא כסלו , ויחגו את שמונת הימים
בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות
בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר
וב ]כפות[תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו"
]ייתכן שאפשר להסביר בכך גם את הדלקת הנרות הרבים כפי שעשו במקדש בסוכות בשמחת בית השואבה,
אלא שאין לנו ראיה מוצקה שכבר אז נהגנו לעשות כן[
ב - נס פך השמן
תאור נס פך השמן נזכר רק בברייתא 'מעין גמרא, למגילת תענית . במגילה זו צוינו ימים רבים שמטרתם להנציח
אירועים שונים מהתקופה שלפני חורבן בית שני, עם חורבן הבית בטלו כל הימים חוץ מפורים וחנוכה, אך מן
הראוי היה לבטל גם את ימי החנוכה , שהרי אין כל טעם להזכיר לנו את חנוכת המקדש של המכבים כאשר
עתה הוא חרב, הרי זה מעין לעג לרש. אדרבא, היה עלינו לקבעם כימים שיש להספיד ולהתענות בהם
שבעתיים.
כנראה שרישומו של החג היה כה חזק שהמשיכו לציינו , אלא שהדגש בו הועתק לרעיון שנעשה רלוונטי יותר
דוקא בשל חורבן הבית.
קושיות רבות נשאלו על הפן ההיסטורי של ספור פך השמן , אך עיקרו מצוי בערכו המוסרי- רעיוני: יש לראות בפך
השמן הקטן, שלא נטמא על ידי הגויים, סמל לגרעין הקטן בעם-1 משפחת בית חשמונאי –אשר גם אחרי כל האסונות והנסיונות להשמידו ולבוללו בטומאת הגויים, אמונתו בה' נשארת חתומה בטהרתה ללא פגם. אחרי כל המפלות הפיסיות והרוחניות, החורבן והגלות, הסיכוי שהעם יצליח למצוא את הכוח לשרוד היה קלוש ביותר- אולי לזמן קצר מאוד.כל זמן שהרומאים,או עם אחר שלט בנו,לא ניתן היה לחגוג את החנוכה במפורש כמרד רוחני.לכן היה צורך במשל פך השמן כדי להביע רעיון זה.כל אחד הבין שאין צורך בנס כדי להביא שמן בימי חודש כסלו,כי בדיוק הזמן של מסיק הזיתים.
ל"יום אחד". סכנת הדעיכה הייתה כמעט ודאית . "חושך על פני תהום".
והיה נס ! הלהבה הקטנה המשיכה לבעור ולהצית את האחרים - "ויהי אור" !!
כך בימי החשמונאים וכך בימי המשבר הקשה שלאחר בית שני. חכמים נסו להראות לעם שיש ללמוד מנסיון
העבר איך ניתן להתגבר גם על קשיים חמורים ביותר. אנחנו שלומי אמונה ישראל, שארית הפליטה, פך השמן
הקטן- ועלינו לסמוך על "יוצר המאורות " שגם במעט האנרגיה שבנו ניתן לחולל פלאות.
נס פך השמן- ואיתו חג החנוכה כולו - הפך, אפוא, לסמל ההישרדות הרוחנית אשר היינו כה זקוקים לו לאורך
כל שנות גלותנו.
ג - חג הגבורה והניצחון
לאורך כל שנות גלותנו, ובמיוחד לאחר האסון הכבד שנגרם בעטיו של מרד בר כוכבא, התרחקו היהודים מכל
אחיזה בנשק ולא עלה בדעתם שעליהם ללמוד כיצד להגן על נפשם במו ידיהם. הציונות המעשית הבינה מהר
מאד שיש לשנות הלכי רוח בסיסיים וללמד בני יהודה קשת. גבורה מסוג אחר הייתה לצורך השעה: גבורה
פיסית עם כל המשתמע ממנה , לשם כך נזקקה הציונות לדמויות מופת כמו יהודה המכבי. חג החנוכה שונה
שוב את תדמיתו ונעשה לחג הגבורה.
שנוי התדמית היה כה קיצוני עד שהעזו לחבר שירים מהסוג של:
נס לא קרה לנו/ פך שמן לא מצאנו...
מי ימלל גבורות ישראל... / הן בכל דור יקום הגבור גואל העם..../מכבי מושיע ופודה....
וגם מתוכנו יש שאינם חשים עד כמה סגנון מיליטנטי זה אינו עולה בקנה אחד עם השקפתנו הדתית.
ה- חג החירות הרוחנית
ההתיוונות הקלאסית לא הצליחה בסופו של דבר לבולל אותנו בתרבותה, אבל, לצערנו, בתקופה זאת אנו
הולכים ונסחפים אל חיקה של "ההתייוונות המודרנית".צעד אחר צעד בזחילה איטית ומתמדת. דווקא בתקופה
זאת עלינו להשיב לחג החנוכה את המשמעות המקורית שהקנו לו החשמונאים בעמידתם התקיפה נגד
המתייוונים מבני עמנו. עלינו לתת את הדעת כיצד נוכל לנצל לטובה את הכלים הטכניים של המודרנה מבלי
להיזקק לתכנים המתלווים אליה.
חסד עשה עימנו אנטיוכוס שניסה להכריח אותנו לעבור על מצוות התורה.עם 'קשה העורף' הצליח לחזור למקור חיותו.
אבל כאשר אין מי שמאלץ אותנו להיסחף לתרבות אחרת,סכנת ההתבוללות הרוחנית צפה ועולה.
נראה על כן שעלינו לשאול עצמנו:
האם מעשה מסוים,שאנו עושים יום יום או רעיון כל שהוא שאימצנו לנו, אינם פוגמים בטהרה של " פך השמן הקטן" שניתן לנו לפקדון?
1 ראה במבוא לפרוש המשניות לפרק חלק כיצד שלוש הכתות מבינות את מדרשי חז"ל. כאן דוגמא להבנת נס פך השמן לפי הכת השלישית.
